כבוד בית המשפט מתבקש ליתן צו זמני, כמפורט להלן:

• להורות על זמניי שהות משפחה של האב עם בנותיו שיחלו באופן מיידי, כדלקמן: בשבוע אחד, פעמיים בשבוע, בימים ב' ו ה' מסיום המסגרת החינוכית ועד למחרת בבוקר עת יחזירן למסגרת החינוכית, ובסוף השבוע החל מסיום המסגרת החינוכית ביום שישי ועד ליום ראשון בבוקר עת יחזירן למסגרת החינוכית ובשבוע שלאחריו, בימי ב', ד' ו-ה' ייקחן מן המסגרת החינוכית וישיבן למחרת בבוקר אל המסגרת החינוכית. לחילופין בלבד, מבוקש להוסיף, להסדרי הראיה הזמניים שנקבעו במסגרת דיון לצו הגנה, והתבססו על רצון האם בלבד, שתי לינות במהלך השבוע- בימי ב' ו-ה'.
• במידת הצורך, לצורך מתן צו זמני דחוף, ובהינתן גרסאות סותרות של הצדדים, מבוקש כי כב' בית המשפט למשפחה ייפגש עם הקטינה הבכורה ביחידת הסיוע, בהתאם לאמור בתקנות סדר הדין האזרחי, תקנה 258לג2-לג4, על מנת לאפשר הכרעה בעניין זמני השהות המיידים, ועל מנת לשמר את המצב שהיה קיים, טרם הליך נקמני ואגרסיבי, בו נקטה האם, שבעטיו הורחק הבעל על ידי המשטרה, בגלל אלימותה של האישה דווקא.
• בנוסף, להפנות הצדדים במיידי לפסיכולוג מומחה לקבלת חוות דעת בעניין מסוגלות הורית לבדיקת מסוגלותם וקבלת המלצותיו בדבר משמורת וזמניי שהות קבועים. בשכר טרחת המומחה יישאו הצדדים בחלקים שווים. מבוקש כי תמונה פסיכולוגית.

ואלה נימוקי הבקשה:

1. ביום 11/1/15, ניתנה החלטה לזמניי שהות של הקטינות עם אביהן, המתבססת אך ורק על הסכמת האם והזמנים שהיא מאפשרת, אשר הינם שונים ומצומצמים מהזמנים שנהגו במשך שנה ורבע אחרונה. מצ"ב פרוטוקול והחלטה מיום 11/1/15, מסומן כנספח א'.
2. החלטה זו ניתנה תוך הסתמכות על עובדה שהתבררה כלא קיימת והיא-קבלת המלצותיה המהירות של פרופ' –, אשר אצלה היו הצדדים בשני מפגשים באופן פרטי.
3. ואולם הסתבר כי פרופ' — מסרבת בכל תוקף ליתן המלצות לכב' בית המשפט. מצ"ב תשובתה בתכתובת מייל.
4. אשר על כן, נותרו האב והבנות, עם החלטה המשנה באופן מהותי ודרסטי את המצב הקיים לאורך שנה ורבע אחרונות בהם ההורים היו פרודים ועל כן מבוקש בזאת ליתן החלטה זמנית בהולה לזמניי שהות הכוללים שתי לינות בשבוע אצל האב וכל סופ"ש שני מיום שישי ועד יום א' בבוקר ו/או כל תוספת לינה או זמניי שהות נוספים אחרים, זמניים, בהתאם לשיקול דעתו של כב' בית המשפט.
5. המצב הקיים כעת בעטיה של האם אשר מסרבת לאפשר זמני שהות שווים, כפי המצב בפועל, פוגע בקטינות, הרגילות לראות את אביהן כל יום. על כן, דחיפות הסעד הזמני.
6. במידת הצורך, מתבקש כב' בית המשפט להזמין את הצדדים ליחידת הסיוע ו/או להזמין את הקטינה הבכורה להתרשמותו הישירה של כב' בית המשפט ביחידת הסיוע, כאמור בתקנות סדר הדין האזרחי, תקנה 258לג2-לג4.
7. יצויין כי זמני השהות שנקבעו במסגרת הדיון בצו הגנה, הושתתו על רצונה החד צדדי, של האם בלבד, תוך מטרה וכוונה להרחיבם, לאחר קבלת המלצות של פסיכולוגית –, שטיפלה במשפחה, שאמורות היו להתקבל במיידי, אך לא ניתנות על ידה. זמני שהות אלו, הם זמני שהות שמשנים את המצב הקיים ומפחיתים משמעותית בזמני השהות של האב עם בנותיו, זמניי שהות שעמדו במרבית התקופה על תדירות יומיומית, ובחודשיים האחרונים היתה גם לינה בימי ב' ולינה בכל סופ"ש שני, וכן מפגשים בימי חמישי וכל יום שישי.
8. הבעל לאורך השנה האחרונה התראה עם הבנות על בסיס כמעט יומיומי. להלן תיאור זמני השהות לפי מועדים.
9. מנובמבר 2013 ועד אמצע פברואר 2014, היה שוהה האב עם הבנות כל יום. מגיע לביתן בשעה 17:30, מקלח, מאכיל ומשחק איתן עד שנרדמות, ומספר פעמים בשבוע היה מגיע בשעות הבוקר לארגן אותן לגן.
10. מאמצע פברואר 2014 ועד אפריל 2014 כולל, ביקשה האם כי האב יגיע על פי טבלה מסודרת, כיוון שהיא צריכה זמן לעצמה ולא יכולה שהאב יגיע כל ערב. תוכן הטבלה היה כדלקמן: בשבוע אחד בימים שני, רביעי וחמישי בערבים עד השינה ובימי ג' בבוקר. בשבוע השני- שני וחמישי ערב עד השינה, שלישי ורביעי בוקר ושישי עד שבת. האב היה מגיע בבקרים כבר בשש בבוקר לפני שהבנות התעוררו.
11. החל ממאי 2014 ועד ספטמבר 2014 כולל, התחילו זמני שהות להיות שוב, כמעט כל יום בערבים וכל סופ"ש שני לנו הבנות אצל האב (לנו איתו בבית אימו ולאחר מכן בדירתו השכורה).
12. החל מאוקטובר 2014 ועד 17/11/14, הוא היום בו סרב האב לאשר את הסכם הגירושין המקפח, שהכתיבה לו האישה, במשך חודש וחצי, היו זמניי השהות כדלקמן: פעמיים בשבוע בימי ב' ו ה' מסיום המסגרות, כאשר בימי ב' עם לינה עד יום ג' בבוקר אז השיב האב את הבנות למסגרות, ובימי ה' עד השעה שמונה. בנוסף, כל יום שישי מסיום המסגרות למשך כשעתיים ופעם בשבועיים משישי עד מוצ"ש.
13. ביום 17/11/14 בטלה האישה את זמני השהות הנ"ל באומרה שאם האב מבטל את ההסכם הרכושי הוא לא יראה את הבנות. אז האב החל להגיע כל יום לראות את הבנות עד שנרדמו וכל שבת שניה היו הבנות ישנות אצלו, וזאת עד ליום 4/1/15, בו החליטה האישה לבטל כליל את זמני השהות והזמינה משטרה והוציאה צו הרחקה שקרי כנגד הבעל, בארוע בו היא עצמה היתה אלימה, צרחה עליו וחטפה לבעל פלאפון מכיס המכנסיים וסרבה לשחרר גם כשמשך את הפלאפון מידה.
14. מאז 27/11/13 עת עזב את הבית, ועד יום הגשת בקשה זו,  למרות שהבעל התגורר מחוץ לבית ואילו האישה המשיכה להתגורר בבית המשותף, ניהלו הצדדים את הוצאות משק הבית כרגיל. הבעל המשיך לממן את כל הוצאות המדור והבית, לרבות מזון ותשלום מלוא המשכנתא והאישה שילמה מהחשבון הרשום על שמה, את תשלומי הגן והחוגים, כשהשכירות המשותפת נכנסת במלואה, לחשבון שרשום על שמה ומממנת הוצאה זו. בעוד האישה מתגוררת בבית הצדדים עם הקטינות, הבעל בתחילה, נע ונד בין מלוניות, לבית אימו ובית חברו, עד שבאוגוסט 2014 שכר דירה.
15. האישה סובלת מחוסר שליטה עצמית בעת כעס, למשל, לפני כשנתיים בהתפרצות זעם בלתי נשלטת, עקב מריבה עם שכנה, שברה לה את כל העציצים. כן קיללה וגידפה את הבעל. גם כעת כשהמרה הבעל את פיה והעז להגיע לבקר את הבנות בלי רשותה, השתוללה צרחה וחטפה לו מכיס מכנסיו פלאפון, ותפסה בו בחוזקה מבלי לשחרר גם כשהבעל משך אותו מידיה.
16. הטיפול בבנות בזמן הנישואין, היה טיפול משותף כשהבעל הוא זה היחיד שקם בלילות לטפל בתינוקות, החל מגיל 3 חודשים, עם סיום ההנקה. האישה לא היתה קמה בלילה מעולם. כן רק הבעל קילח את התינוקות בגילאים שעד שלושה חודשים. פעמיים בשבוע בימים בהם האישה עובדת עד השעה שבע וחצי, היה הבעל מוציא את הבנות מוקדם מן הגנים, נשאר איתן לבד, מקלח, מאכיל ומשכיב לישון, כשהאם חוזרת הביתה בשעה 20:00.
17. בנוסף, הבעל נהג לבצע את כל מטלות הבית בדיוק כמו האישה, היה מבשל, מנקה, עושה את הקניות לבית.
18. בסמוך בחודש נובמבר 2013 התגלה כי האישה נכנסה להריון לא מתוכנן. הבעל ביקש מהאישה, בעודה בשבוע התחלתי, כי תעשה הפלה שכן תינוק נוסף, כשהילדה הקטנה בת פחות משנתיים והפרש הגילאים בין הקטנה לאמצעית הוא רק שנה, ימוטט אותם פיזית ונפשית וגם כלכלית. האישה כעסה מאוד על בקשתו זו של הבעל, קיללה וגידפה אותו, למרות שהסכימה לעבור הפלה. האישה משכה את הזמן עד לרגע האחרון האפשרי, וככל שהתקרב מועד ההפלה, היא כעסה יותר ויותר על הבעל, וזמן קצר טרם ההפלה, כשבוע וחצי לפני, סילקה אותו מן הבית בצרחות נוראיות וקללות, והוא יצא. ויודגש כי מעולם לא היה הבעל אלים כלפיי האישה, אלא להיפך-היא זו שהתפרצה, השתוללה וקיללה אותו.
19. במהלך התקופה, מאז הפירוד ועד היום, ניסו הצדדים טיפול זוגי, שערך כשבעה מפגשים נפרדים ושניים משותפים. הצדדים ניסו לחזור לשלום בית בחודש מרץ 2013, אולם כשלושה ימים מחזרת הבעל לבית, נכשל הניסיון ושוב סילקה אותו האישה בקללות והפעם באשמת שוא כי בגד בה לכאורה. גם בחודש יולי ניסה הבעל לחזור הביתה, בעיקר בגלל הבנות, אך שוב לאחר מספר ימים יצא. הניסיון האחרון היה בחודש אוקטובר 2014, ליומיים, לאחריהן נסע הבעל לחו"ל, וכבר אז התקשרה אליו שאינה מעוניינת בהמשך הקשר ושאין לה מישהו אחר אך יש מישהו שמחכה לה.
20. יצויין כי לאורך כל השנה ניסתה האישה להשתמש בבנות כסנקציה כנגד האב. בתחילה כשרצתה שישוב הביתה, הפסיקה את שהיית הבנות עם האב, כדי שיסבול מגעגועים אליהן, ואכן הבעל שב למספר ימים בשל הבנות, אך עזב תוך זמן קצר.
21. האם אינה מאפשרת לאב לראות את הקטינות בצורה סדירה ואיכותית. היא קובעת לו מתי לבוא, ובאיזה תדירות והבעל נתון לגחמותיה. נראה כי האם מגלה סימנים של חוסר מסוגלות הורית באי הבנתה את חשיבות הקשר בין הבנות לאביהן.
22. לאחר הוצאת צו הרחקה סרבה להמשך לינה של הבנות אצל אביהן באמצע השבוע, ושיקרה לכב' בית המשפט כי הבנות לנו אצלו רק שלוש פעמים בעוד, הבנות לנות אצלו כל שבת שניה וכן החל הסדר שארך חודש וחצי של לינות קבועות בימי שני בערב, אותו הפסיקה היא בשרירותיות מבלי לחשוב על טובת הבנות.
23. הבנות קשורות לאב קשר בל יתואר, בהיותו מטפל פיזי בהן, והמרחק ממנו פוגע בראש ובראשונה בבנות. האם מוכנה לפגוע בבנות והכל על מנת להתנקם בבעל. כן מנסה היא לשבור את הבעל נפשית על מנת שיכנע לתכתיביה ויתן לה את כל הבית, בית שנבנה רק בזכות מתנה שנתנה אימו של הבעל לצדדים.
24. האישה פוגעת קשות ואנושות, בקשר בן האב והקטינות ואין לה מסוגלות הורית ועל כך בלבד, יש לשלול ממנה את המשמורת.
25. אין ספק שאם תיהיה משמורת הבנות באופן בלעדי אצל האישה ינותק הקשר בו האב לילדותיו, עקב הסתה נוראית שמטרתה ניתוק ו"מחיקת" האב, הסתה שכבר החלה וכרגע מתבטאת בשליטה בזמני השהות של האב עם הקטינות.
26. יש להביא בחשבון כי בשנים האחרונות התפתחה והתגבשה גישה חדשה אשר מבקשת לדחוק את התפיסה המשפטית העוסקת בהחזקת קטינים ובקביעת הורה משמורן ובמקומה להנחיל עקרונות משפטיים חדשים אשר מתבססים על מודל של אחריות הורית, על רקע שאיפה לאחריות הורית משותפת המביאה לידי ביטוי את האפוטרופסות המשותפת שנקבעה בחוק הישראלי.
27. מודל זה מתבסס על ממצאי מחקרים שהצביעו על חשיבות תפקידם של שני ההורים בהתפתחות ילדיהם. חשיבות שהופכת למשמעותית עוד יותר כאשר ההורים מתגרשים. מסקנותיהם של אותם מחקרים היו שככל שאבות היו מעורבים בחיי ילדיהם וניתנה להם הזדמנות להעניק לילדים תמיכה רגשית ובטחון והם סייעו במתן מענה לצרכיהם הלימודיים, התפקודיים והחברתיים, אותם קטינים תפקדו ברמה חברתית טובה יותר והסתגלו למצב שנוצר בעקבות הגירושין, טוב יותר מאלו שלא זכו בשני הורים תומכים ושותפים לגידולם.
28. עוד נמצא שמתן עדיפות להורה אחד על פני האחר על ידי קביעתו כהורה המשמורן מעניקה לאותו הורה יתרונות ביכולת ההשפעה על הילדים, ביחס שלהם כלפי ההורה האחר עד כדי יצירת ניכור בין הילדים להורה האחר. ראה תמ"ש (ראשל"צ) 53472-12-11 ש.א ואח' נ' א.א (פורסם פורסם בנבו).
29. נקודת השיא של התפתחות המחשבה של החוק הישראלי, בענין מושגי ההורות, התגבשה, בעת שפורסמו מסקנות וועדת שניט. כן ראה פסק הדין של כב' השופטת חני שירה בתמ"ש 29024/06 (ראשל"צ) ט. ל. נ' א.ל. (פורסם בנבו) וכך משם:

" ועדת שניט, ועדה ציבורית לנושא אחריות הורית בגירושין ישבה מספר שנים על המדוכה והגישה לשר המשפטים דו"ח ביניים בשנת 2008 ודו"ח סופי בשנת 2011 (שבעקבות הערות לדו"ח הביניים). הוועדה עשתה בהמלצותיה שינויים מפליגים בתפיסה ההורית ובהגדרות המשפטיות של אפוטרופסות משמורת וחזקה. בין המלצותיה, המלצות לשינויים בהגדרות אשר בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב 1962 כך שהמונחים אשר בחוק זה יוחלפו במונחים של אחריות הורית, מימושה וקשר הורי. ההמלצה לשינוי ההגדרות הקיימות מקורה באמנת האו"ם בדבר זכויות הילד משנת 1989 שמדינת ישראל אישררה בשנת 1991 (להלן: "האמנה").בין הזכויות כלולה זכותו של הילד לקשר עם הוריו ובני משפחתו גם כאשר הוריו נפרדו. ההגדרה שתחליף את ההגדרות של אפוטרופסות, משמורת והסדרי ראייה כפי שהם כיום, תהיה מימוש אחריות הורית. העיקרון המנחה הינו של אחריות הורית משותפת בהתאם לסעיף 18 שבאמנה. גם כאשר ההורים נפרדים ומתחלקים במימוש האחריות, האחריות תהיה משותפת. טובת הילד תהיה שיקול ראשון במעלה כאשר יתבצע מימוש האחריות ההורית. העדר הסכמה בין ההורים יהיה בית המשפט שייקבע את אופן מימוש האחריות ההורית והסדר ההורות לפי טובת הילד. בימ"ש יביא בחשבון 7 פרמטרים שונים המוגדרים בסעיף 9 להצעה והם: צרכיו ההתפתחותיים של הילד לפי גילו, מצבו, הבטחת היציבות בחייו וצרכיו המיוחדים. זכותו של הילד כי יישמע קולו עד כמה שגילו וכישוריו מאפשרים את הדבר. נכונות הוריו לשתף פעולה למימוש זכויותיו האמורות ויכולתם לעשות זאת. הזכות של הילד לקשר אישי ישיר וסדיר עם שני הוריו, הטיפול שהעניק כל אחד מההורים לילד לפני הגירושין ונכונות כל אחד מהם לאפשר את הקשר עם בני משפחתו הקרובים- אחיו, אחיותיו והורי הוריו."

30. המלצות ועדת שניט טרם הפכו לחוק מחייב והנן כאמור בגדר המלצות, אך לאמור בהן ראוי כי יינתן משקל רב.
31. ראה גם במאמרו של ד"ר יואב מזא"ה, "משמורת ילדים" מושג מהותי או מושג חלול? (פורסם במאגרים האלקטרוניים) ניתן להסיק אמנם כי לא זו בלבד שהמונח "משמורת" הוא בעצם מונח חלול, אלא שהמאבק על קבלת ה"משמורת" גורם נזק לילדים נשוא המאבק. הלכה למעשה, המונח "משמורת", ריק מתוכן בעוד שה"אפוטרופסות" הוא המושג המרכזי המגדיר את האחריות ההורית. האפוטרופסות היא המעניקה להורה את הזכות להחליט בנוגע לטיפול הרפואי בילד, החובה והזכות לדאוג לצרכים שונים, כמו גם לנכסיו של הילד, להחליט על מוסדות הלימוד שלו, על קביעת החינוך שלו וכן הלאה (ראה בג"צ 181/68 פלורסהיים פד"י כ"ב(2) 723, 1968). ובעמ' 207 למאמר הנ"ל:

"המושג 'משמורת' הוא כר נרחב למאבקים טעונים עד מאוד במסגרת דיני המשפחה בישראל. המאמר בוחן את המושג ומראה, כי יותר מאשר מדובר במושג מהותי בעל השלכות, מדובר בכותרת חלולה אשר מעודדת את הצדדים להילחם עליה, תוך פגיעה  קשה בילדים. הטענה הנטענת במאמר היא, כי המושגים המעצבים את ההורות שלאחר הגירושין הם האפוטרופסות וזמני השהות, מושגים אשר מעצם טבעם הם טעונים פחות ממושג המשמורת. מושג המשמורת, לעומת זאת, אינו נושא עמו השלכות מעשיות בעלות משמעות, בלבד יכולתו של ההורה המשמורן לנצל את המשמורת על מנת להדיר את הלא- משמורן.

מעבר לכך המאמר מראה כי מושג המשמורת נעדר כל עיגון בחקירה בנוגע להסדרת ההורות שלאחר הגירושין ולפיכך בתי המשפט אינם נדרשים להשתמש במונח זה כאשר הם באים להסדיר את מערך ההורות של זוגות שהתגרשו. על רקע זה, הצעת המאמר היא כי בתי המשפט יפסיקו להשתמש במושג המשמורת. לשם כך, כנטען במאמר, אין למעשה צורך בשינוי חקיקתי"

32. ד"ר מזא"ה מדגיש אף הוא כי נקודת המוצא של מאמרו היא כי הדין המסדיר את יחסי הורים לאחר גירושיהם צריך לשים את טובת הילד במרכז ולבנות את ההסדרים המשפטיים סביב טובה זו, כאשר מחקרים רבים מצאו שוב ושוב, שטובת הילד דורשת כי חרף גירושי ההורים הוא יוכל להיות בקשר יומיומי עם שניהם.
33. ראה פסק דין שניתן לאחרונה בתמש (י-ם) 19660/07 שניתן ביום 3/9/08 מאת כב' השופט בן ציון גרינברגר(פורסם בנבו), בו נפסקה משמורת משותפת לשני ההורים:

"ביחס לטענות האם בדבר חזקת הגיל הרך: ראשית, הלכה פסוקה כי שיקול זה הוא רק אחד מהשיקולים אשר יש לקחת בחשבון ביחס לקביעה בידי מי יוחזקו הקטינים, והיא אינה שיקול בלעדי. הוראות סעיף 25 לחוק מחייבות את בית המשפט לדון בעניין משמורתו של קטין על בסיס עיקרון "טובת הילד". עיקרון זה טומן בחובו את מכלול השיקולים שיכולים להיות מובאים בחשבון והוא מתווה בפני בית המשפט את הכלל כי בחינתו של כל שיקול תיעשה מזווית הראיה של הקטין, מה היא טובתו וטובתו שלו בלבד."

34. האם לא הצביע על כל סיבה מדוע לא יחולו זמני שהות שווים כבר עכשיו. בהיעדר סיבה מוצדקת יש להחיל את זמני השהות השווים כברירת המחדל ורק אם יוכח על ידי פסיכולוג כי יש סיבה להפחית מזמניי שהות שווים אז יש לשקול הפחתתם לכאורה.
35. קביעת זמניי שהות זהים ואחריות הורית שווה לאב ולאם, אם תחת הגדרת משמורת משותפת ואם בלי לקבוע משמורת כלל, לאף אחד מן ההורים, עומדת בקנה אחד עם טובת הקטינות, אשר קשורות אליו מרגע לידתן. המדובר באב קשוב, משקיע, שהבנות הן כל עולמו. לעומת האם, האב ידע כיצד לא לנתק את האם מהבנות ויאפשר קשר טוב ואיכותי עימה.
36. האם משתמש במשמורת המצויה בידה כעת, ומנצלת אותה על מנת להדיר את האב, ולהפעיל עליו לחץ על מנת שיעשה ויצורים גדולים ברכוש וכן לשם נקמה, לאור האשמותיה הקשות את האב העולות בכתבי טענותיה, שהינן פרי דימיונה, שכן את המראה שהאב מהווה עבורה יש להפנות אליה-אלימות, כוחניות, בוגדנות, יוצאים ממנה. והראיה-אין כל סיבה בעטיה לא הסכימה האם לזמניי שהות שווים, זמניי שהות שהתקיימו בשמך שנה ורבע האחרונה, אותם בחרה להפסיק בשרירותיות, כאילו הבנות שייכות רק לה. קביעת זמניי שהות שווים, תגדיר ותבהיר לאם כי מדובר בקטינות שיש להם גם אב וגם אם וכי האב הורה שווה לאם.
37. האב מעוניין באחריות הורית שווה, להיות מעורב בחיי ילדותיו באופן מלא, ולהוות בית מרכזי עבורן.
38. אשר על כן יתבקש כב' בית המשפט להורות כאמור בכותרת בקשה זו, ולחייב המשיבה בשכ"ט עו"ד ומע"מ.

טלי אויזרוביץ, עו"ד גירושין

הפוסט דוגמא לבקשת אב לצו לזמניי שהות שווים כשחלה חזקת הגיל הרך הופיע ראשון במשרד עו"ד גירושין קורן - אויזרוביץ

הנתבעת באמצעות עורכת דין לענייני גירושין, הח"מ, מתכבדת בזאת להגיש את כתב הגנתה בתביעה למשמורת ילדים לקטינה בת 14 כמפורט להלן. מבוקש לחייב את התובע בשכ"ט עו"ד ומע"מ בגין תביעה זו, בייחוד בשל חוסר תום הלב, והעובדה, שיכל להסתפק בכתב הגנה לתביעת המשמורת שהגישה האישה לפניו, בייחוד כשמדובר בילדה בת 14, שלרצונה יש חשיבות מכרעת.

טענות מקדמיות

1. דין התביעה מחיקה על הסף לאור חוסר תום הלב ועזות המצח של התובע, אשר במצח נחושה מצהיר אי אמת, כך שהתמונה העולה מתביעתו היא"עולם הפוך" ממש.
2. המדובר בתביעה המבוססת על תצהיר שאינו האמת, שהוגשה כטקטיקה משפטית מפוקפקת, תוך שימוש לרעה בהליכי משפט, והכל על גבה של נערה בת 14.5, אשר בעירובה שלא לצורך במסע הנקמה כנגד אימה, לא בוחל האב. בשל כך, בן היתר, אין ליתן לאב משמורת משותפת, שכן מטרתו לפגוע באישה בכל דרך, לרבות באמצעות פגיעה בקטינה ובכך מוכיח כי אין לו מסוגלות הורית.
3. כבר בשלב זה תדגיש האם, כי למרות מסע הנקמה כנגדה, שאליו יצא האב, מסע הכולל "תפירת רומן" תוך שימוש באמצעים בלתי חוקיים, מדובר באב ראוי, וכי היא כן תדאג לכך כי הקשר בן האב לקטינה לא יפגע, ומקווה כי האב אכן ימצא זמן בן עיסוקיו הרבים לרבות הפוליטיים, לבלות בחברת ילדיו.
4. דין התביעה, דחייה על הסף, תוך חיוב התובע בהוצאות משפט, על הסרבול המשפטי שגרם וביזבוז זמנו ומשאביו של הצד שכנגד ושל בית המשפט הנכבד.

עובדות המקרה

1. התובעת והנתבע הינם בני זוג, שנישאו זל"ז כדמו"י, לפני כעשרים ושלוש שנים, ביום ___. מנישואיי בני הזוג נולדו הילדים __, יליד__, חייל ו______ ילידת ___, בת 14.
2. הצדדים מתגוררים יחד במושב מטע, בבית פרטי בן 6 חדרים, הנמצא בבעלות שני הצדדים. את הבית קיבלו בעלות סימלית עקב היות האשיה בת מושב, והוסיפו ושיפצו ביחד. על הבית רובצת משכנתא של כ- 90,000 ₪ בהחזר חודשי של כ-1,300 ₪ אשר יורדים מהחשבון על שם הבעל, בבנק יהב.
3. כבר בחודש אוקטובר 2011, הודיעה האישה לבעל כי ברצונה להתגרש לאור הבעיות שעלו בקשר ביניהם, אולם עקב חוסר הסכמתו, ניהלו הם הליך של גישור, שלא צלח.
4. טובת הקטינה מחייבת כי החזקתה וחינוכה יימסרו לידי אימה, דמות יציבה בחייה, המחזיקה בה בפועל ודואגת יום יום, להקניית ערכים, לקביעת מסגרות ולחינוכה. הקטינה קשורה לאימה, אשר נמצאת עימה יום יום וקשובה לצרכיה.
5. האב מעולם לא היה הורה פיזי כפי שטוען הוא בכתב התביעה. מאז היוולדה של הקטינה, האם היא שמטפלת בה. במשך שנים עסקה בחינוך כמורה, בשל שעות העבודה הנוחות והחופשות שאיפשרו לה לטפל בילדים.
6. הסעות לחוגים, קניות לבית וביגוד לילדה, פעילות אחר הצהריים, לקיחה לרופאים, הסעות למסיבות לחברות ושאר כל צרכיה של הקטינה הם היו ועדיין באחריות האם. בישולים, כביסות ועוד מטלות הבית גם הם באחריות האישה בלבד והאב אינו לוקח בהם חלק. הדבר היחידי שהאב החל לעשות בשנתיים האחרונות הוא להעיר את הקטינה בבוקר.
   האב מעולם לא נשאר עם הילדים כשהיו חולים בבית, לא כיבס, בישל וניתן לספור על כף היד את מספר הפעמים שהיה בסופר).
7. הצהרתו שהאם לכאורה עובדת עד שעות מאוחרות החל מאוקטובר 2011 היא שקרית. מדובר בארבעה ערבים בחודש, לכל היותר, בהם האם מעבירה הדרכות בערב. יש חודשים שיש פחות הדרכות. גם נסיעות לפולין לא היו מאז שנת 2008 וכשהיו, היו פעם בשנה בין השנים 2005 ועד 2007. יצוין כי הבת והאם מידיי ערב יוצאות להליכה משותפת. מצ"ב דו"ח הדרכות אחר הצהריים לשנה אחרונה ודו"ח שעות העבודה.
8. באוקטובר 2011 יזמה האישה לגירושין מהאב, אשר לא מקבל זאת, מעליל על האישה עלילות, מכפיש אותה בכל הזדמנות ומנסה להתנקם בכל דרך, כשכל משפחתו המורחבת מתגייסת לפקודתו.
9. למעשה, האב הוא שחזר כל השנים ועדיין חוזר מאוחר בערב, אם לא בשל עבודה, אז בשל עיסוקים חברתיים. מדובר בסגנון אבהות של הדור הישן, לפיו האב לא נוטל כל חלק בטיפול בבית והילדים וזהו התפקיד של האישה בלבד. טענותיו בכתב תביעתו, פשוט הפוכות למציאות.
10. האב עובד בעבודה שבמסגרתה הוא נמצא שעות ארוכות מחוץ לבית. יוצא בשבע בבוקר וחוזר בערב.
11. האב הוא זה שנעדר מהבית מספר פעמים בשבוע, בשעות הערב לצורך פעילות –, היות ואחיו הוא –, מזה שלוש שנים, וקודם לכן היה מנכ"ל — שנים רבות. האב שותף לדרכו ומתנדב לתפקידים רבים: נציג — במליאת –, חבר בוועדות –, נציג בוועד –, נציג בפורום –. תפקידים אלה כרוכים בישיבות וארועים, המתרחשים בעיקר בשעות הערב. כמו כן, שימש כמה שנים כיו"ר — שגזל ממנו שעות רבות. הכול בהתנדבות ובהתבסס על כך שהאישה מטפלת בכל צרכי הילדים והבית!
12. זאת ועוד, האב נוסע מספר פעמים בשנה לבד, לחו"ל, יחד עם –, במשלחות –, נסיעות בין שבוע לשבועיים ברצף. רק בשנה החולפת נסע לארגנטינה, לגרמניה פעמיים, ולרומניה. כן האב יוצא לסמינרים בני מספר ימים בכל פעם כחלק מהפעילות –.
13. במשך שנים למד את התואר הראשון והשני, בשעות אחה"צ וימי שישי. בעוד מקבל גיבויי מלא מהאישה, שויתרה על כל פעילות אחה"צ והערב בכדי להיות עם הילדים.
14. לאורך כל חייה של הקטינה, מדי יום עם חזרתה מביה"ס היא מגיעה לבית הוריי האם. יחד עימם היא אוכלת ארוחת צהריים. מיד עם חזרתה של האם מהעבודה בשעות אחה"צ, היא אוספת את הקטינה הביתה. כמו כן, בכל פעם שנעדרה האישה מהבית בשעות הערב, במקרים בודדים, תמיד הקטינה נשארה בבית הוריי האם. אף פעם לא הייתה בייביסיטר בבית והאב לא נשאר לשמור עליה לבדו.
15. לאורך כל השנים התובע היה בעל קנאי ואובססיבי, תמיד האשים את הנתבעת בבגידה לכאורה. כל ישיבה מהעבודה נתפסה "כפגישה רומנטית", עד כדי מעקבים, חוסר רצונו שתלמד. כל נסיעת עבודה הייתה מלווה בהצקות טלפוניות וקנאה קיצונית. בשנת 2000 הגישה הנתבעת תביעת גירושין, בעקבות השתתפות בקורס מדריכי — והתנהגות מבישה של הנתבע בזמן שהותה בסיור לימודי- כל ערב טלפון עם העלבות והאשמות. לאורך השנים סבלה האישה מהתקפי הזעם והקנאה שלוו בקללות וגנאי והתעללות רגשית.
16. "הרומן", שלאחרונה התובע מעליל על האישה, הוא קשקוש, הנובע מקנאתו האובססיבית, שנובעת מכך שהבעל עצמו בגד פעמים רבות באישה והוא משליך על האישה את הרהורי נפשו. לאורך השנים התובע ניהל מספר רומנים, שהובאו לידיעת האישה, אשר לא פירקה את המשפחה בשל הילדים ויש לה עדים.
17. האישה התרחקה אך ורק מהבעל בעצמו, לאחר שהודיעה לו על רצונה להתגרש. הנתבעת ממש לא התרחקה המהילדים וממשיכה לתפקד כאמם במשרה מלאה.
18. היא זו המטפלת בילדים ומחבקת ועוטפת אותם, שכן מאז הידיעה על הגירושין, הם זקוקים לתמיכתה עוד יותר.
19. ההחלטה על הגירושין היא מיוזמת האישה ואילו האב סרב לקבל זאת. בעוד  האב "הצהיר", שישתף פעולה כדי לגמור "בטוב", בשביל הילדים, האב סירב לשכור עורך דין משותף. האישה אפילו הציעה את אחיו כמגשר. בדיעבד הסתבר כי הבעל, מנסה לתפור עליה בגידה, שם מעקבים לא חוקיים אחריה לרבות, האזנת סתר. הבעל איים שיספר לילדים את עלילת השוא שלו ודימיונותיו וכי יתעלל בה בבית הדין הרבני אם לא תקבל את  טיוטת ההסכם החד צדדית שמסר לה, עם תנאים לא הוגנים, מבלי שמעולם סוכמו עקרונות כלשהם ביניהם. האישה נאלצה להגיש תביעות לבית המשפט על מנת להגן על עצמה מפניו.
20. לא רק ששום מו"מ לא מתקיים אלא שהבעל מסרב לנהל מו"מ עם האישה. האישה היא שהזמינה את הבעל לנהל מו"מ, לאחר הגשת התביעות, אך הבעל סרב והציב אולטימטום-או שתקבלי את טיוטת ההסכם שהוגשה לך לפני הגשת התביעות, או שלא יהיה כל הסכם. זה לא נקרא לנהל מו"מ-זה נקרא להציב תנאים.
21. כרגע הבעל מסרב לעזוב את הבית עד שימכר, למרות שיש לו דירה פנויה בבית אביו, ועל כן נאלצת האישה לגור בבית אחד עימו, אך הם לא מתנהלים כתא משפחתי אחד. האישה מנהלת חיים בנפרד ודואגת לכל צורכי הילדים והבית. יצויין כי הבן אמנם חייל אך מגיע בסופי שבוע וכן פעמיים באמצע השבוע.
22. למרות הדרך המכוערת בה בחר האב להציג את האם תוך חתירה לגירושין מכוערים, האם סבורה כי האב הוא אב ראוי והלוואי שהיה מוצא מזמנו להיות יותר בחברת ילדיו וכי חשיבות הקשר עם האב ידועה לה והיא תפעל לשם עידוד הקשר והמפגשים.
23. לעומת זאת, מהתנהלות האב עד עכשיו עולה כי הוא יפעל להסתת הילדים וניתוקם מאימם, תוך ניצול משמורת משותפת להמשך נקמה והתעללות באם. לאור כל האמור לעיל, ובנוסף בשל עובדה זו, האישה מתנגדת בכל התוקף למשמורת משותפת.
24. האב כבר עירב, שלא לצורך, באופן פעיל את הבן החייל _____, והחתים אותו על תצהיר, אותו ניסה להגניב לתיק בית המשפט, תוך שהוא מנצל את תמימותו וחוסר נסיונו של הבן החייל וכפיפותו לאביו. בתצהיר זה השתמש כנגד האם ובכך לכאורה אילץ את הבן לבחור צד, מבלי שהבן מבין את משמעות חתימתו. יצויין כי בשיחה עם האם, הסביר הבן, כי לא הבין וחשב שהוא חותם על תצהיר שהוא לא מעורב בסיפור וכי הוא מתחרט על כך.
25. עוד יצויין כי הקטינה כבר הודיעה לאם מיוזמתה כי היא מעוניינת לגור עם האם, בסביבה קרובה לאביה, בכדי שתוכל לראותו ככל שתרצה ואולי ללון אצלו פעם בשבוע ובסופי שבוע לסירוגין. האם כמובן תאפשר זאת. האם מסרבת להבאת הקטינה לבית המשפט כשאין כל סיבה לעשות כן ולפגוע בה. אין גבול לשימוש לרעה שהאב מנסה לעשות בילדים שהם כבר בוגרים ובעלי דעה עצמאית.
26. עוד תאמר הנתבעת כי לשימוש בדרכים נכלוליות אין גבול. מכתבי הטענות הסתבר לאישה כי הבעל לקח הלוואות פיקטיביות ויצר חובות פיקטיביים, לשם הברחת כספים משותפים, לרבות חתימה על ערבות לחוב של הבוס שלו, בלי ידיעת האישה ונשיאה לכאורה בחובות של הבוס, והמשך בהלוואה פיקטיבית שלקח מאחיו, מבלי שהאישה חתומה עליה (מבלי שצירף ראיה שהכסף נכנס לחשבון הבנק, ואם נכנס לכאורה, מבלי להראות לאן יצא הכסף, ובייחוד כשהבעל ניהל קשרים עם נשים זרות). אין ספק שהאחריות לחוב היא של הבוס, והבוס הינו אמיד בעל משק במושב ומשתכר משכורת נאה וכך גם אשתו.

הגנה גופה

1. מוכחש האמור בסעיף 1 לכתב התביעה. כאמור לעיל, ההחלטה על פירוד היתה ביוזמת האישה כשהבעל לא מקבלה עד עצם היום הזה, ומכאן נקמנותו, על גבם של הילדים. שום עקרונות הסכם לא סוכמו בין הצדדים, אלא טיוטה לא הוגנת וחד צדדית שערכה באת כוח הבעל הוגשה לאישה.
2. מוכחש האמור בסעיף 2 לכתב התביעה. הבעל הוא שמלבה את האש ונתן אולטימטום לאישה-או שתקבל את טיוטת ההסכם שהוגש לה או שלא יהיה מו"מ.
3. מוכחש האמור בסעיף 3 לכתב התביעה.
4. מוכחש האמור בסעיף 4 לכתב התביעה. שקר וכזב פרי דימיון ממש. אין קשר בין הכתוב בסעיף למציאות ונראה כי הדברים הועתקו מתיק אחר. הדבר היחידי הנכון הוא שהאב מעיר את הקטינה בבוקר.
5. מוכחש האמור בסעיף 5 לכתב התביעה. שקר וכזב! הנתבעת תחזור על האמור לעיל.
6. מוכחש האמור בסעיף 6 לכתב התביעה. הנתבעת תחזור על האמור לעיל בכתב הגנתה.
7. מוכחש האמור בסעיף 7 ו 8 לכתב התביעה מחוסר רלוונטיות. כשהבעל היה בן 20 הנתבעת היתה בת 16. החברות החלה כשהיתה בכיתה יב'.

38. לא מוכחש האמור בסעיף 9 לכתב התביעה.

1. מוכחש האמור בסעיף 10 ועד 13 לכתב התביעה. למעט תאריך הנישואין. הדירה בבית שמש נרכשה ממשכנתא, כספים משותפים ועזרה קטנה מהוריי האישה. משנת 1991 ועד סוף 1995, במשך תקופת לימודיי האישה, גרו הצדדים אצל הוריי האישה, שנשאו בכל הוצאות המחייה שלהם כולל הוצאות הכלכלה והמחיה של _____ הבן.
   נכון האמור בסעיף 14 לכתב התביעה. ל_____ יש עוד חצי שנה לתום השירות הצבאי.
   מוכחש האמור בסעיף 15 ועד 16 לכתב התביעה. לא רלוונטי לתביעת משמורת. הצדדים רכשו בסכום זעום את הקרקע עקב הזכות של הוריי האישה כבת מושב.
2. מוכחש האמור בסעיף 34-39 לכתב התביעה. גם כאן תמונת ראי של האב (צריך להחליף בין המילים "אם" ו- "אב" ואז זה יהיה נכון). פשוט שקר וכזב בעזות מצח. הנתבעת תחזור על האמור לעיל בכתב הגנתה. בנסיבות, אין רלוונטיות לוועדת שניט, שכן רצון הילדה הוא שיקבע, והאישה לא תתנגד להסדרי ראיה עם האב, ככל שתרצה הקטינה, בהתחשב בפעילויותיה. האב אינו זמין ולא נראה כמעט בבית. הוא עובד שעות ארוכות ומעולם לא עשה עבודות בית. אין זה מצב מתאים למשמורת משותפת, בייחוד לא כאשר האב מחפש כל דרך להכפיש את האישה לרבות עלילת שוא של רומן בעוד הוא זה אשר היו לו רומנים רבים מחוץ לנישואין.
3. מוכחש האמור בסעיף 40 ועד 54 לכתב התביעה. לא רלוונטי לכתב תביעה. בהתאם לתקנות סדר הדין, כתב תביעה לא יכלול פסקי דין אלא את העובדות המהוות את עילת התביעה. פסקי הדין אינם רלוונטים שכן עסקינן בילדה גדולה כבת ארבעה עשרה וחצי ובאב מסית שאינו זמין פיזית לביתו.
4. מוכחש האמור בסעיף 55 ועד 56 לכתב התביעה. תמונת ראי של האב(צריך להחליף בין המילים "אם" ו- "אב" ואז זה יהיה נכון). פשוט שקר וכזב בעזות מצח. הנתבעת תחזור על האמור לעיל בכתב הגנתה. האב לא נכח כלל בחיי הקטינה. מה שהוא כותב על האישה זה בדיוק מה שהוא. על כן לפי טענותיו הוא-אין ליתן לו משמורת משותפת, שכן הוא מנסה לפגוע ביחסים בין הבת לאימה. הגדיל לעשות וציין שהאם לכאורה תביא את הקטינה למצב של בחירת צד בסכסוך, בעוד האב עצמו עשה כן כבר, עם הבן הגדול, _____, והחתים את הבן על תצהיר אותו ניסה להגניב לתיק בית המשפט, ללא רשות. האב הטעה את הבן ואמר לו שהוא מעורב בתיק וחותם על מנת שלא יהיה מעורב, בעוד בעצם החתימה על תצהיר, עירב אותו האב בעצמו בתיק.
5. על האב להתעלות מעבר ליצר הנקמנות באם, להקשיב לנערה, ולהעביר את רצונה האמיתי, בשלמות, לידיעת בית המשפט הנכבד, מבלי לערב את הקטינה בהליך המשפטי, ומבלי לפגוע בה תוך כדי מסע ההכפשות כנגד האם.
6. כבוד בית המשפט מתבקש לדחות את התביעה. לחילופין, אם ידון בתביעה, מתבקש כבוד בית המשפט לקבוע כי משמורת הקטינה תיהיה אצל אימה, תוך קביעת הסדרי ראיה לאב, ולחייב את התובע בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד.

טלי אויזרוביץ, עו"ד

ב"כ הנתבע

הפוסט דוגמא כתב הגנה במשמורת ילדה קטינה בת 15 הופיע ראשון במשרד עו"ד גירושין קורן - אויזרוביץ

1. התובע והנתבעת נישאו זל"ז כדמו"י בחודש פברואר 2009, ומנישואיהם נולדה לבני הזוג הקטינה.
2. התובע סבל מהתעמרות נפשית קשה של הנתבעת בו. תקיפות מילוליות ופיזיות. צעקות וגידופים, מצד האישה הן נחלתו של הבעל. האישה נהגה לצער את הבעל כל תקופת נישואיי הצדדים, והבעל ניסה בכל כוחו לשפר ולתקן את היחסים וגם כעת לא איבד תקווה והוא מוכן לכל טיפול זוגי על מנת להציל את הנישואין.
3. האישה סובלת מהתפרצויות זעם בלתי נשלטות, וכל אי הסכמה קטנה הופכת לקרב חיים מצידה. בעת התפרצויותיה היא מכה את הבעל ובועטת בו. היא נעלה אותו באמבטיה בעת ויכוח, שתקה במשך חודש שלם, ולא דיברה איתו מילה, חטפה לבעל חפצים אישיים כגון פלאפון, הורידה ממנו בגדים על מנת לחפש עליו מכשיר הקלטה, ואף הגישה נגדו תלונת שווא במשטרה על אלימות לכאורה, תיק שנסגר על ידי הפרקליטות. ראה אישור סגירת תיק, מסומן כנספח יז', לרשימת המסמכים.
4. האישה אף מאיימת על הבעל כי תתלונן עליו במשטרה כי אנס אותה ומשתמשת באיום זה כל אימת שהיא רוצה שיעשה כרצונה, שלא יתקרב לתינוקת שנולדה, או שיפעל וינהג בדרך שהיא קבעה. על כן הבעל מסתובב עם מכשיר הקלטה על מנת להזים טענות שווא מצידה.
5. בפגייה היא צבטה את הבעל בפניו עד זוב דם, והשפילה אותו בפני בני משפחתה ובני משפחתו. היא נהגה לקלל את הבעל ואת משפחתו ואם לא קיבלה מייד את רצונה עברה לביטויי אלימות, כגון שתיקה במשך שבועות, עזיבת הבית, מכות, דחיפות, צביטות וקללות משפילות.
6. גם בבית לא תפקדה כאישה ולא ניקתה, לא קיפלה כביסה ולא בישלה. הבעל נאלץ לקחת מנקה פעם בשבועיים, אך כמובן שזה לא הספיק והוא היה עושה את עבודות הבית שנותרו.
7. במשך כל ההריון סירבה לתת לו להיות נוכח בבדיקות רפואיות, הסתירה ממנו מידע רפואי, מצב שממשיך היום.
8. האישה אינה מקיימת יחסי מין עם הבעל מאז חודש יולי, ודינה כדין מורדת לעניין מזונות אישה.
9. למרות התנהגותה המחפירה כלפיו, לא נפרד ממנה הבעל אלא דרש כי ילכו לטיפול זוגי, והם אכן היו בטיפול זוגי, טרם הלידה. תוך כדי הטיפול הזוגי, וללא סיבה, ולמרות שהבעל מנסה כל הזמן רק לרצות את האישה, היא קמה ועזבה את הבית למשך שבועיים, בחודש יולי.
10. למרות זאת, המשיך הבעל את הטיפול הזוגי, כשהבעל הוא המעודד את המשך התקיימותו. כחלק מהטיפול היה על הבעל לעזוב את הבית ולנסות לשקם את היחסים מבחוץ. הבעל שכר קרוואן במושב –, למשך חודש. רק לאחר מכן, שבה האישה לבית. ראה הסכם בן הצדדים שנערך, לפני שיצא הבעל למשך חודש אל מחוץ לבית, כחלק מהטיפול הזוגי, והסכם השכירות לחודש אחד, במושב –, מסומן כנספח יח' לרשימת המסמכים.
11. ביום –, ילדה האישה את הקטינה ואושפזה למשך 10 ימים. הבעל היה לצידה ודאג לה ולתינוקת. לאחר שחרורה מבית החולים עברה להתגורר אצל הוריה במושב בדרום, הנמצא אחרי באר שבע והתנתה את חזרתה הביתה בסידור הבית לתינוקת.
12. הבעל ביקש שתחזור, והיא תרצה אי חזרתה בכך שהבית לא מסודר והמקרר לא תקין. הבעל יצא מגדרו להשביע רצונה הבלתי ניתן לריצוי, התרוצץ וקנה מוצרים וציוד ראשוני לתינוקת, והאישה שבה הביתה. אולם, חזרתה היתה לכאורה בלבד. ראה קבלות על רכישות לתינוקת ותשלום עבור הוצאות רפואיות בסך של כ-4,500 ₪, מצורף ומסומן כנספח יט', לרשימת המסמכים.
13. לאחר יום וחצי היא ברחה ועזבה את הבית בטענה כי המקרר לא עובד טוב. הבעל שלא ידע את נפשו ורצה לרצות את אשתו, הביא טכנאי לבדוק את המקרר, והטכנאי לא מצא שום פגם במקרר, אלא להיפך-קבע כי המקרר תקין לחלוטין, כפי שסבר הבעל מלכתחילה. ראה קבלה ואישור טכנאי הקירור לתקינות המקרר, מסומן כנספח כ'.
14. היא תרצה את עזיבתה בכך שלא קנה מיידית, עוד לפני שבת את החדר לתינוקת, אח"כ אמרה שהבית לא מסודר ואין סימילק, בעוד היו 6 קופסאות מלאות, אלא שלטענת האישה תוקף של שנת — אינו טרי מספיק.
15. מאז לא שבה האישה הביתה וניתקה קשר עם הבעל. היא ניתקה את התא הקולי בנייד ואינה עונה להודעות טקסט מצד הבעל. היא גרה כעת בבית הוריה והם לעיתים מנתקים לו את הטלפון כשהוא מתקשר ולעיתים משיבים לו.
16. האם אינה מאפשרת לאב לראות את הקטינה בצורה סדירה ואיכותית. היא קובעת לו מתי לבוא, ובדרך כלל קובעת שעות בלתי אפשריות וקשות שאינן נוחות לו ולקטינה, אלו שעות הלילה.
17. הבעל נוסע שלוש שעות ביום, פעם בשבוע כשמאפשרים לו לבקר את ביתו. בבית הורי האישה הוא נתקל בפרובוקציות קשות מצד האישה ובני משפחתה. האישה לא מרשה לו להוציא את הקטינה מהחדר, מגבילה אותו להגיע בשעה 20:00 בלילה, לא מרשה לו להחזיק את ביתו בידיים, לא להאכיל אותה, למרות שבפגייה עשה כן יום יום.
18. היא לא מרשה לו לבוא בשישי שבת לראות את התינוקת והיו מספר פעמים שהגיע והיא סילקה אותו בלי לתת לו להיכנס לראותה. פעם אחת הראתה לו אותה מהחלון.
19. כשהוא כבר נכנס לבית, היא ואימה מקללות את הבעל ואימה קוראת לו "חתן דפוק", "מפגר". גם אביה מקלל אותו. היא מאיימת כי תוציא נגדו צו הרחקה, בועטת בו במהלך הביקורים.
20. ביקורים רבים התבטלו מאחר וכאשר הגיע הבעל התנפלה עליו האישה ובעטה בו והוא נאלץ ללכת.
21. לעיתים האישה מכבה את האור בחדר בטענה כי היא רוצה לישון, והאב נשאר להסתכל על ביתו בחושך, מתייאש והולך.
22. הורי הבעל לא ראו כלל את התינוקת ולא יכולים לבקרה.
23. בביקור האחרון הבעל החזיק את התינוקת בניגוד לרצון האישה וצעד איתה מהחדר לסלון. האישה קראה לאחיה ושלחה אותו "להראות לבעל מה זה". האח, מאמן בחדר כושר ומדריך איגרוף, התקרב במהירות לבעל, ודחף אותו אל הקיר בעוד התינוקת נחה על כתפו, ותוך אדישות שלו ושל האישה, לגורל התינוקת שראשה כמעט נמחץ בקיר והיא אף עלולה היתה ליפול מידי אביה. האישה עמדה וצילמה כל אותה עת את המתרחש. היא כלל לא חשבה על טובת התינוקת ועל כך שהיא מסכנת אותה.
24. אחי האישה הוסיף קללות ואיומים, "אני אכנס בך", "אני אגמור אותך, בוא החוצה", ואם האישה צעקה עליו כי אם יבוא עוד פעם הבן שלה יכה אותו ויגמור עליו. הבעל הגיש תלונה במשטרה כנגד האח. ראה אישור תלונה מסומן כא'.
25. במצב דברים זה אין הבעל יכול להתקרב לבית האישה ואינו יכול לראות את ביתו כלל.
26. בכל זאת, הבעל נסע לאחר מכן, ביום –לראות את ביתו, בליווי חבר, אולם האישה סרבה להכניס אותו לבית, וכל שיכנועי החבר לא עזרו. הוא סולק. ראה מיילים ששלח לאישה לאחר שני הביקורים האחרונים, מסומן נספח כב'.
27. האישה פוגעת קשות ואנושות, בקשר בן האב והקטינה ואין לה מסוגלות הורית ועל כך בלבד, יש לשלול ממנה את המשמורת. לאור אופיה האלים של האישה קיים חשש גדול כי תזיק ותפגע פיזית ונפשית בקטינה, אם במכות ואם בהתעלמות והתנכרות לה.
28. האישה עברה עם הקטינה לדרום הארץ מרחק שעה וחצי מהבעל, במטרה להרחיק את הקטינה ממנו ואין בכוונתה לשוב ולהתגורר במרכז. הבעל מתנגד למעבר ביתו לדרום הארץ, בייחוד כשהאם תמשיך לעבוד בתל אביב ואין שום סיבה למגוריה רחוק כל כך מהאב.
29. אין ספק שאם תיהיה משמורת הילדה אצל האישה ינותק הקשר בו האב לילדתו, עקב הסתה נוראית שמטרתה ניתוק ו"מחיקת" האב, הסתה שכבר החלה וכרגע מכוונת פיזית לאב.
30. האישה אינה מהווה דוגמא ודמות חינוכית ראויה לקטינה, לעומתה, האב חם, אוהב, אחראי, דואג לצרכי ילדתו. לאב נהירה חשיבות דמות שני הורים בחיי הקטינה, וכמשמורן הוא יאפשר קשר והסדרי ראיה עם האם.
31. לחילופין, אם טובת הקטינה תחייב זאת יבקש האב לקבוע כי המשמורת על הילדה תיהיה משותפת וכי על האם לעבור להתגורר עם הקטינה במרכז הארץ, כפי המצב טרם הלידה.
32. ראה פסק דין שניתן לאחרונה בתמש (י-ם) 19660/07 שניתן ביום 3/9/08 מאת כב' השופט בן ציון גרינברגר(פורסם בנבו), בו נפסקה משמורת משותפת לשני ההורים:

"ביחס לטענות האם בדבר חזקת הגיל הרך: ראשית, הלכה פסוקה כי שיקול זה הוא רק אחד מהשיקולים אשר יש לקחת בחשבון ביחס לקביעה בידי מי יוחזקו הקטינים, והיא אינה שיקול בלעדי. הוראות סעיף 25 לחוק מחייבות את בית המשפט לדון בעניין משמורתו של קטין על בסיס עיקרון "טובת הילד". עיקרון זה טומן בחובו את מכלול השיקולים שיכולים להיות מובאים בחשבון והוא מתווה בפני בית המשפט את הכלל כי בחינתו של כל שיקול תיעשה מזווית הראיה של הקטין, מה היא טובתו וטובתו שלו בלבד."

וכן לאחרונה תמ"ש 111/07 פלונית(משפחה ת"א מאת כב' השופט א' בן ארי) בו נמסרה משמורת מלאה לאב  על ילדים בני שנתיים וחצי.

33. העברת המשמורת לאב עומדת בקנה אחד עם טובת הקטינה. המדובר באב נהדר, קשוב, משקיע. לעומת האם, האב ידע כיצד לא לנתק את האם מהילדה ויאפשר קשר טוב ואיכותי עימה.
34. האב מעוניין באחריות הורית שווה, להיות מעורב בחיי ילדתו, ולהוות בית מרכזי עבורה.
35. טובת הקטינה מחייבת העברת המשמורת לאביה אשר ידאג לחינוכה ולכל צרכיה.
36. לבית משפט נכבד זה הסמכות העניינית והמקומית לדון בתביעת התובע, לאור הקירבה בין הצדדים ולאור מקום המגורים המשותף האחרון.
37. אשר על כן יתבקש כב' בית המשפט כדלקמן:
    • א. להזמין את הנתבעת לדין.
    • ב. להורות כי החזקה בקטינה תימסר לידי אביה, החל מהגיעה לגיל חצי שנה וכן לקבוע הסדרי ביקור מתאימים לאם בהתחשב בטובת הילדה. עד להעברת החזקה לקבוע הסדרי ראיה נרחבים.
    • ג. לחילופין, ואם טובת הקטינה תצריך זאת, יתבקש כבוד בית המשפט לקבוע משמורת משותפת לשני הצדדים.
    • ד. לקבוע כי חינוכה של הקטינה תימסר לידי אביה.
    • ה. להורות על בדיקת מסוגלות הורית במכון מוכר לשם מתן חוות דעת והמלצות באשר להחזקת הקטינה, הסדרי ראייתה וחינוכה, הכל תוך התחשבות בעיקרון טובתה.
    • ו. להורות על כל בדיקה של כל גורם, פקידת הסעד, יחידת הסיוע, בהתאם לשיקול דעת בית המשפט.
    • ז. לחייב את הנתבעת בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד.

טלי אויזרוביץ, עו"ד

ב"כ התובע

הפוסט דוגמא כתב תביעה למשמורת ילדים לקטינה מטעם האב הופיע ראשון במשרד עו"ד גירושין קורן - אויזרוביץ

כתב תביעה מאת עורכי דין דיני משפחה קורן – אויזרוביץ

1. התובע והנתבעת היו בני זוג ידועים בציבור, החל משנת 2004 ומקשר זה נולדו לבני הזוג שתי הבנות: בת 8 ובת 5.5.
2. יחסי הצדדים עלו על שרטון לפני כשנה וחצי, עת הסכימו הצדדים באמצע חודש אוגוסט 2014, כי דרכיהם ייפרדו, והנתבעת עזבה את בית המגורים.
3. טרם הפירוד הצדדים גרו יחד ב– בדירה בת 3 חדרים בדמי שכירות בסך 4,000 ₪ לחודש. האישה עברה להתגורר באותו איזור, בדירת 4 חדרים בדמי שכירות
4. הטיפול בבנות בזמן הנישואין, היה טיפול משותף, כאשר האב הוא זה שנשא בעיקר הטיפול בבנות ואילו האם פיתחה קריירה מחוץ לבית.
5. האם הינה אשת קריירה בתחום השיווק ועבדה כמנהלת מכירות לשוק הפרטי בחברת –, והשתכרה כ- 20,000 ₪ נטו והאב עבד כבודק תוכנות והשתכר כ- 10,000 ₪ נטו. כעת פתחה האם עסק עצמאי וודאי שמשתכרת יותר מעבודתה כשכירה, אחרת היתה שבה לעבוד כשכירה.
6. מדובר באב מסור אשר הינו מטפל פיזי בבנות יותר מהאם. הוא מקלח, מאכיל, משכיב לישון, לוקח לחברים ולרופאים, מבשל ומאכיל. הוא קשוב לצרכי הבנות, מחנך, מלמד, ודואג לקיום שגרת יומם ויציבות בחייהן.
7. לאחר לידת הבת הראשונה ומשהגיעה לגיל 5 חודשים, חזרה האם לעבודתה ואילו האב עבד במשמרות ערב ב—, על מנת לטפל בתינוקת בשעות הבוקר. כשעבד בערב נהגה האישה להחליף את האב בחלק מהימים ובחלקם האחר סבתא טיפלה בתינוקת. כך עד התחלת הגן בגיל שנה, אז חזר האב לעבודת בוקר וערב במשמרות ועדיין חזר מוקדם לפחות 3 פעמים בשבוע על מנת לטפל בילדה, כשהאם חוזרת מהעבודה בשעות הלילה בין 20:00 ל- 19:00.
8. לאחר לידת הבת השניה והגיעה לגיל 5 חודשים, עת חזרה האם לעבוד, התפטר האב מעבודתו וטיפל בתינוקת עד גיל שנה מבלי שעבד כלל, כאשר פיצויי הפיטורין שקיבל משמשמים למחייתם ביחד עם השתכרות האישה. האם היתה מגיעה בשעה 21:00 בערב, כשאת כל הטיפול בתינוקת ופעוטה השניה, עשה האב. הוא הביא לגן בבוקר, טיפל בתינוקת בשאר היום, הוציא מהגן וטיפל בשתיהן עד לכתן לישון.
9. גם לאחר כניסת הבנות לגן, האב הוציא את הבנות מהגן שלוש פעמים בשבוע (אימו עזרה פעם בשבוע והחליפה אותו) והאם יומיים.
10. מטבע הדברים, לאחר הפירוד, המצב שנהג בפועל הוא משמורת משותפת מלאה. הבנות שוהות אצל האב בימים ג', ד' ו-ה' לרבות לינה ובשבוע שלאחריו בימים ג', ד' שישי ושבת ועד יום א' בבוקר ישירות למסגרות החינוכיות.
11. האם משתמשת בשפה אלימה ובוטה כלפיי האב, ואיומים לא רק בתביעות אלא גם בהוצאת דיבה, והפסקת המשמורת המשותפת. המדאיג הוא שלחלק מדבריה אין קשר למציאות, או שמדובר בעיוות של המציאות ופרשנות קשה כנגד האב.
12. הנתבעת עוברת תוך זמן קצר, מקצה לקצה. מאלימות והתפרצות זעם, להתנהגות של נופת צופים, כאילו נשכח מזכרונה ההתפרצות האלימה. באותו ערב בו נהגה באלימות קשה כנגד האב כפי שיפורט בהמשך, היא כתבה לו שהיא רוצה הסכם ופיוס למראית עין. פתאום, לאחר התפרצותה האלימה, היתה מוכנה לקחת את הרכב לשימושה הבלעדי ולשלם את הוצאותיו לבדה.
13. לאחרונה אף תקפה את האב בחמת טירוף, כשהילדה הקטנה עומדת ליד רגליה, ואז רצה וברחה כשהיא משאירה את הילדה עומדת לבד, ואת הילדה השניה ברכב מונע ברחוב. לאחר מכן, דרסה את האב, כשנסעה לאחור עם דלת נוסע קדמית פתוחה, שפגעה באב, מול הילדות, ונסעה מהמקום, במהירות ועצבים, שהשתלטו על הגיונה, כשהילדות לא חגורות.
14. נראה כי הנתבעת אינה יציבה נפשית ובהתקפיי זעם, מאבדת את שיקול דעתה, באופן המסכן את הסובבים אותה ובפרט הבנות חסרות הישע מולה.
15. אשר על כן, יבקש האב מינוי מומחה, אשר יבדוק את הצדדים ויערוך בדיקת מסוגלות הורית לרבות בדיקות פסיכו דיאגנוסטיות.
16. עוד יסופר כי לאחר הפרידה, הצדדים החלו הליך של גישור, בו הגיעו להסכמות בנוגע למשמורת המשותפת ומזונות הבנות ואף לענייני הרכוש. אולם הגישור לא הסתיים בהסכם בכתב, מאחר והנתבעת סירבה לחתום על הסכם מחייב, וביקשה שיסתדרו בלי הסכם חתום, על סמך הסכמותיהם בגישור. האב ביקש כל הזמן כי יהיה הסכם מסודר ומחייב על מנת לא לאפשר לנתבעת להתחמק מהסכמותיה בהתאם למצב רוחה. הצדדים התנהלו, בהתאם להסכמותיהם בעל פה, באופן שכל צד משלם את הוצאות הבנות, כשהן אצלו וכי יחלקו בהוצאות הצהרון, חוגים והוצאות רפואיות. כך הסכימו, כי הנתבעת תשלם את תשלומי קופת החולים והאב ישלם את הביטוח הרפואי הפרטי לבנות. בנוסף, חלקו את השימוש ברכב כאשר את הוצאותיו שילמו שנה מראש עד 1/9/15.
17. לאחר מספר חודשים, החלה האם לדרוש כי האב ישלם את מחצית קופת החולים מכבי וכי אין צורך בביטוח רפואי פרטי ואפשר לבטלו ואם האב הוא שרוצה בביטוח רפואי פרטי לבנות אז שישלם.
18. היא לא רכשה כלל ביגוד והנעלה לבנות וכל הביגוד וההנעלה נרכשו על ידי האב. האם איימה באמצע השנה מעת לעת, שהיא תוציא את הבנות מהצהרון ושתפסיק לשלם מבלי לחשוב על טובת הבנות ויציבותן.
19. הנתבעת סרבה להשתתף במחצית הוצאת רופא שיניים ואמרה כי היא פשוט תשלם את הפעם הבאה שיהיה רופא שיניים והתחילה לדרוש תשלום מזונות גבוה, למרות שבהסכם הגישור- אליו ביקשה לחזור, לאחר שקיבלה טיוטת הסכם, שכן כוללת סכום מזונות ובנוסף חלוקה רכושית- כל צד משלם הוצאות הבנות כשהן אצלו.
20. היא המשיכה לדרוש תשלום מזונות מופרז ואיימה שאם לא ישלם לה האב את הסכום בו נקבה, היא תפסיק את הסדרי המשמורת המשותפת, קרי, תיקח לו את הבנות.
21. יצויין כי לאחר שסירבה לחתום על הסכם בסיום הגישור, למרות שהגיעו להסכמות ביניהם, על פיהן נהגו בפועל, פנה האב אליה בניסיון למו"מ עוד בחודש פברואר 2015, אולם היא לא שיתפה פעולה. במאי 2015 הסכימה האישה לנהל מו"מ להסכם, ואז שלח לה האב טיוטת הסכם באמצעות ב"כ. האישה סירבה לקחת ייצוג של עו"ד וייצגה עצמה. היא ביקשה לחזור להסכמות של הגישור, ומשקיבלה טיוטה חדשה על סמך הסכמות הגישור, לא ענתה לה. בשורה התחתונה, לא הגיעו הצדדים לכדי כל שיח והתחושה היתה משיכת זמן מצד האישה, התחזות למנהלת מו"מ, כאשר מאחוריה אי נכונות להגיע להסכם מחייב בכתב.
22. לאחר ארוע האלימות הקשה מצידה, בו פגעה באב עם דלת הרכב, הודיעה, כי הסדר המשמורת המשותפת אשר נהג בין הצדדים במשך השנה האחרונה, בטל ומבוטל מבחינתה. כן איימה, כי אם לא יתחיל לשלם לה מזונות בסכום אותו נקבה, היא תפסיק את המשמורת המשותפת.
23. ברור שכל הדיבורים על הסכם הינם אשליה, שכן כל פעם שקרא לה האב להסכם היא התחמקה ומשכה זמן עד להתמוססות המו"מ. בכל מגע איתה מדובר בהצבת תנאים ודרישות ולא מו"מ. גם בסיום הגישור סירבה לחתום על הסכם. האם פשוט משתמשת בבנות ככלי ניגוח ואיום בניסיון לכפות את רצונה על האב. כל זאת מבלי לראות כלל את טובת הבנות.
24. האישה משתמשת בזכותה כמשמורנית משותפת לרעה, ומפרשת זאת ככח המצוי בידיה, ולא כזכות שיש לעשות בה שימוש זהיר, ועל כך יש לשלול ממנה את הגדרת המשמורת ולהעבירה לאב אשר ישתמש בזכות זו באופן הראוי לה.
25. אין ספק שאם תהיה משמורת הבנות באופן בלעדי אצל האישה ינותק הקשר בו האב לילדותיו, עקב הסתה נוראית שמטרתה ניתוק ו"מחיקת" האב, הסתה שכבר החלה וכרגע מתבטאת בשליטה בזמני השהות של האב עם הקטינות, וניסיונות חוזרים ונשנים לשלול את אבהותו.
26. האישה אינה מהווה דוגמא ודמות חינוכית ראויה לקטינה, לעומתה, האב חם, אוהב, שקול ואחראי, דואג לצרכי ילדותיו. לאב נהירה חשיבות דמות שני הורים בחיי הקטינות, וכמשמורן הוא יאפשר קשר והסדרי ראיה נרחבים עם האם, ואף יסכים למשמורת משותפת או לאי קביעת משמורת כלל אלא רק זמני שהות שווים.
27. יש להביא בחשבון כי בשנים האחרונות התפתחה והתגבשה גישה חדשה אשר מבקשת לדחוק את התפיסה המשפטית העוסקת בהחזקת קטינים ובקביעת הורה משמורן ובמקומה להנחיל עקרונות משפטיים חדשים אשר מתבססים על מודל של אחריות הורית, על רקע שאיפה לאחריות הורית משותפת המביאה לידי ביטוי את האפוטרופסות המשותפת שנקבעה בחוק הישראלי.
28. מודל זה מתבסס על ממצאי מחקרים שהצביעו על חשיבות תפקידם של שני ההורים בהתפתחות ילדיהם. חשיבות שהופכת למשמעותית עוד יותר כאשר ההורים מתגרשים. מסקנותיהם של אותם מחקרים היו שככל שאבות היו מעורבים בחיי ילדיהם וניתנה להם הזדמנות להעניק לילדים תמיכה רגשית ובטחון והם סייעו במתן מענה לצרכיהם הלימודיים, התפקודיים והחברתיים, אותם קטינים תפקדו ברמה חברתית טובה יותר והסתגלו למצב שנוצר בעקבות הגירושין, טוב יותר מאלו שלא זכו בשני הורים תומכים ושותפים לגידולם.
29. עוד נמצא שמתן עדיפות להורה אחד על פני האחר על ידי קביעתו כהורה המשמורן מעניקה לאותו הורה יתרונות ביכולת ההשפעה על הילדים, ביחס שלהם כלפי ההורה האחר עד כדי יצירת ניכור בין הילדים להורה האחר. ראה תמ"ש (ראשל"צ) 53472-12-11 ש.א ואח' נ' א.א (פורסם פורסם בנבו).
30. נקודת השיא של התפתחות המחשבה של החוק הישראלי, בענין מושגי ההורות, התגבשה, בעת שפורסמו מסקנות וועדת שניט. כן ראה פסק הדין של כב' השופטת חני שירה בתמ"ש 29024/06 (ראשל"צ) ט. ל. נ' א.ל.

31. המלצות ועדת שניט טרם הפכו לחוק מחייב והנן כאמור בגדר המלצות, אך לאמור בהן ראוי כי יינתן משקל רב.
32. ראה גם במאמרו של ד"ר יואב מזא"ה, "משמורת ילדים" מושג מהותי או מושג חלול? (פורסם במאגרים האלקטרוניים) ניתן להסיק אמנם כי לא זו בלבד שהמונח "משמורת" הוא בעצם מונח חלול, אלא שהמאבק על קבלת ה"משמורת" גורם נזק לילדים נשוא המאבק. הלכה למעשה, המונח "משמורת", ריק מתוכן בעוד שה"אפוטרופסות" הוא המושג המרכזי המגדיר את האחריות ההורית. האפוטרופסות היא המעניקה להורה את הזכות להחליט בנוגע לטיפול הרפואי בילד, החובה והזכות לדאוג לצרכים שונים, כמו גם לנכסיו של הילד, להחליט על מוסדות הלימוד שלו, על קביעת החינוך שלו וכן הלאה (ראה בג"צ 181/68 פלורסהיים פד"י כ"ב(2) 723, 1968).
33. ד"ר מזא"ה מדגיש אף הוא כי נקודת המוצא של מאמרו היא כי הדין המסדיר את יחסי הורים לאחר גירושיהם צריך לשים את טובת הילד במרכז ולבנות את ההסדרים המשפטיים סביב טובה זו, כאשר מחקרים רבים מצאו שוב ושוב, שטובת הילד דורשת כי חרף גירושי ההורים הוא יוכל להיות בקשר יומיומי עם שניהם.
34. ראה פסק דין שניתן לאחרונה בתמש (י-ם) 19660/07 שניתן ביום 3/9/08 מאת כב' השופט בן ציון גרינברגר(פורסם בנבו), בו נפסקה משמורת משותפת לשני ההורים.
35. העברת המשמורת לאב או קביעת זמניי שהות זהים ואחריות הורית שווה לאב ולאם, אם תחת הגדרת משמורת משותפת ואם בלי לקבוע משמורת כלל, לאף אחד מן ההורים, עומדת בקנה אחד עם טובת הקטינות, אשר קשורות אליו מרגע לידתן. המדובר באב קשוב, משקיע, שהבנות הן כל עולמו. לעומת האם, האב ידע כיצד לא לנתק את האם מהבנות ויאפשר קשר טוב ואיכותי עימה.
36. האם משתמשת בזכויות הוריות, ומנצלת אותם על מנת להפעיל עליו לחץ על מנת לכפות את רצונה.
37. האב מעוניין באחריות הורית שווה, להיות מעורב בחיי ילדותיו באופן מלא, ולהוות בית מרכזי עבורן, אולם אם הדבר לא יתאפשר מפאת אישיותה של הנתבעת או חוסר מסוגלותה ההורית, אז יבקש להעביר את המשמורת המלאה אליו.
38. טובת הקטינות, במידה והאם תמשיך להדיר את האב, מחייבת מתן המשמורת לאביהן ואם תקבל הנתבעת את הורותו השווה של האב, ויימצא כי אינה מפעילה אלימות כנגד הבנות, אזיי טובתן היא משמורת משותפת ואחריות הורית שווה לשני ההורים.
39. לבית משפט נכבד זה הסמכות העניינית והמקומית לדון בתביעת התובע, לאור הקירבה בין הצדדים ולאור מקום המגורים המשותף האחרון.
40. אשר על כן יתבקש כב' בית המשפט כדלקמן:
    • א. להזמין את הנתבעת לדין.
    • ב. להורות כי החזקה בקטינות תימסר לידי אביהן, לקבוע הסדרי ביקור מתאימים לאם בהתחשב בטובת הילדות. עד להעברת החזקה לקבוע זמניי שהות שווים.
    • ג. לחילופין, ואם טובת הקטינות תצריך זאת, יתבקש כבוד בית המשפט לקבוע משמורת משותפת לשני הצדדים.
    • ד. לקבוע כי חינוכן של הקטינות יימסר לידי אביהן.
    • ה. להורות על בדיקת מסוגלות הורית על ידי מומחה בתחום הפסיכיאטריה, לרבות בדיקות פסיכודיאגנוסטיות לנתבעת, לשם מתן חוות דעת והמלצות באשר להחזקת הקטינות, הסדרי ראייתן וחינוכן, הכל תוך התחשבות בעיקרון טובתן.
    • ו. להורות על בדיקת הבנות על ידי מומחה בתחום אלימות כנגד ילדים, על מנת שיחווה דעתו באם הבנות עוברות התעללות פיזית ו/או נפשית.
    • ז. להורות על כל בדיקה של כל גורם, פקידת הסעד, יחידת הסיוע, או שמיעת הקטינות ישירות על ידי כב' בית המשפט, בהתאם לשיקול דעת בית המשפט, כפי הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, תקנה 258לג2-לג4, במידת הצורך.
    • ח. לחייב את הנתבעת בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד.

טלי אויזרוביץ, עו"ד

הפוסט תביעת משמורת מטעם האב לקטינים הופיע ראשון במשרד עו"ד גירושין קורן - אויזרוביץ

כתב תביעה מאת משרד עורכי דין גירושין קורן-אויזרוביץ

1. התובעת והנתבע הינם בני זוג, שנישאו זה לזו לפני כ-11 שנים, בשנת 2003.
2. מנישואיי בני הזוג נולדה הקטינה כיום בת עשר וחצי. זו הילדה היחידה של בני הזוג.
3. הצדדים התגוררו יחד בדירה שכורה ברמת גן, בת שלושה חדרים. זה עתה עברו הבת והקטינה להתגורר בדירה נפרדת בת 3 חדרים ברמת גן.
4. עם הצדדים התגורר בנה של התובעת מנישואיה הראשונים, שהינו כבן 26.
5. הנתבע האב הינו נהג מונית בעל שתי מוניות ושני מספריי מוניות, שאחת מהן הוא משכיר, לרבות המספר.
6. האישה עובדת כפקידה.
7. האב בשנים האחרונות מתייחס באופן בוטה ואגרסיבי כלפיי התובעת. לאחרונה, משגדלה הקטינה ומביעה את דעתה הבוגרת יותר, החל להפגין יחס אלים גם כלפיי הקטינה. הוא מאיים עליה שייקח לה את הכלב, כשהוא כועס עליה ואף העניש אותה ב"ברוגז" של שבועיים במהלכם לא דיבר איתה, עד שהתקשרו מבית הספר, לזמן את ההורים לפגישה מאחר והקטינה הראתה סימני מצוקה בבית הספר.
8. טובת הקטינה מחייבת כי חינוכה יימסר לידי אימה, דמות יציבה בחייה, המחזיקה בה בפועל ודואגת יום יום, להקניית ערכים, לקביעת מסגרות ולחינוכה.
9. הקטינה קשורה לאימה, אשר נמצאת עימה יום יום ומטפלת בה באהבה ללא מעורבות של הבעל.
10. לבית משפט נכבד זה הסמכות העניינית והמקומית לדון בתביעת התובעת, לאור הקירבה בין הצדדים ולאור מקום המגורים המשותף האחרון.
11. אשר על כן יתבקש כב' בית המשפט כדלקמן:
    • א. להזמין את הנתבע לדין.
    • ב. להורות כי החזקה בקטינה תימסר לידי אימה, המחזיקה בה בפועל, וכן לקבוע הסדרי ביקור מתאימים בהתחשב בטובת הילדה.
    • ג. לקבוע כי חינוכה של הקטינה יימסר לידי אימה, המחזיקה בה בפועל ומטפלת בה יום יום.
    • ד. במקרה הצורך יתבקש כב' בית המשפט להזמין תסקיר סעד ובו המלצות באשר להחזקת הקטינה, הסדרי ראייתה וחינוכה, הכל תוך התחשבות בעיקרון טובתה.
    • ה. וכן לחייב את הנתבע בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד.

טלי אויזרוביץ, עו"ד

הפוסט כתב תביעת משמורת האם בשל טובת קטינה הופיע ראשון במשרד עו"ד גירושין קורן - אויזרוביץ

כתב תביעה מאת עורך דין גירושין מומלץ טלי אויזרוביץ

1. התובעת והנתבע הינם בני זוג, שנישאו זל"ז כדמו"י ביום 29/3/09.
2. מנישואיי בני הזוג נולדו הקטינים בן ארבע ובת שנתיים.
3. הצדדים גרו יחד בדירת קרקע, בת שלושה וחצי חדרים בתל אביב, בשכירות. הבעל עזב את הבית בחודש אוקטובר 2013 והוא מתגורר אצל הוריו, בבית פרטי בין 5.5 חדרים.
4. הנתבע הבעל הינו מנהל ושותף בהכנסות בשיעור 40%, בחנות לממכר מיציי פירות טבעיים, מרשת "–", והוא מרויח מעבודתו זו סך של 22,000 ₪ נטו.
5. הנתבע עובד משבע בבוקר עד שבע בערב וגם בימיי שישי הוא עובד עד שעה וחצי לפני כניסת השבת. גם במוצאיי שבת הוא עובד, מוביל סחורה מהסניף המרכזי של הרשת ולאחר מכן עובר על הנהלת החשבונות עם המנהל הראשי, עד השעות המאוחרות של הלילה.
6. האישה לא עבדה מרבית חיי הנישואין, והחלה לעבוד רק בשנה האחרונה, בחצי משרה.
7. האב לא היה שותף לטיפול הפיזי בילדים, וכל נטל הטיפול הוטל על כתפי האם בלבד, כשהיא זו הנמצאת עם הילדים וקשובה לצרכיהם, מבוקר עד לילה לבדה.
8. הבעל התנהל בנישואין כאילו הוא רווק. הלך מתי שבא לו, יצא בלילות עם מי שבא לו, ולאחרונה החל לשוחח בשעות לא שגרתיות והמאוחרות של הלילה, עם ידידת נפש, שהיא עורכת דין שטיפלה בענייניו. האישה ביקשה ממנו לסיים את הקשר אולם הבעל בעזות מצח וללא כל התחשבות ברגשותיה של אשתו, נלחם על זכותו שתהיה לו ידידת נפש, גם על חשבון הנישואין מצדו, כך לדבריו.
9. הבעל השאיר את אשתו והילדים לבד במשך כל שעות היום וגם בשעות הלילה כשחזר מעבודתו, היה יוצא שוב, לרבות במוצאיי שבת, לאחר שסיים את פגישת העבודה. הוא היה גם יוצא לאירועים משפחתיים וחברתיים לבדו, מבלי אפילו לומר לאישה. כדוגמא להתעלמותו המוחלטת מהאישה-יום אחד החליט לארח בדירת הצדדים, מסיבה של אחת העובדות שלו, שהתגייסה לצבא, מבלי לתאם זאת עם האישה. לא רק זאת אלא שמבלי להתייעץ עם האישה, הלך ורכש שולחן פינת אוכל, ב- 7,000 ₪, שולחן שאין למשפחה צורך בו, ושהוא גדול כל כך ותופס מקום גדול בבית.
10. הנתבע מעולם לא נשאר עם ילד חולה בבית, ואפילו לא הגיע לבקר את הבן אריאל בבית החולים כאשר עבר שני ניתוחים באוזניים. האם היא שנאלצת להיעדר מהעבודה, והיא כבר בסכנת פיטורין. נטל הטיפול בילדים, שהם מקטני קטנים, חל על האם לבדה, דבר הפוגע באפשרויות תעסוקתה והתפרנסותה.
11. לאחר הפרידה במסגרת המו"מ להסכם, נקבעו הסדרי ראיה עם הילדים פעמיים בשבוע, בימי א' ו-ד', מסיום הגן עד השעה 19:00 ובכל סופ"ש שני, מיום שישי מחמש וחצי ועד שבת בשעה שש.
12. הנתבע לא עומד בהסדרים אלו, מבטל ללא התראה מספקת, מתקשר כי יחזיר את הילדים לפני הזמן, ומאחר דרך קבע באופן שהאם היא זו שנאלצת להוציא את הילדים מן הגן גם בימים שהאב אמור לראותם. לדוגמא, האב מתקשר בשעה 13:00 בצהריים, ואומר לאם, שלא יספיק להגיע להוציא את הילדים מהגן, ושהוא יכול להגיע רק בשעה חמש וחצי, ושמצידו הילדים יכולים להישאר בגן. כך אוכף הוא את רצונו על האם שנאלצת לשנות תכניותיה ולקחת את הילדים מהגן, במקומו. אם העובד שלו איננו, האב מודיע כי אינו מגיע לקחת את הילדים. אם אין לו רכב, הוא מבטל את הביקור. יצויין כי האב רוכב על קטנוע.
13. טובת הקטינים מחייבת כי חינוכם יימסר לידיי אימם, דמות יציבה בחייהם, המחזיקה בהם בפועל ודואגת יום יום, להקניית ערכים, לקביעת מסגרות ולחינוכם.
14. חזקת הגיל הרך, אשר נקבעה בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, קובעת כי טובתו של ילד עד גיל שש היא לגדול עם אימו. הקטינים הינם ילדים רכים בני ארבע ושנתיים אשר קשורים קשר עז לאימם.
15. המציאות המוכרת לקטינים מיום היוולדם הינה שהתובעת היא הדמות העיקרית והקבועה המטפלת בהם. לאור האמור לעיל, משמורת אם עומדת בקנה אחד עם טובת הקטינים.
16. האם חמה, אוהבת, אחראית, דואגת לצרכי ילדיה. לאם נהירה חשיבות דמות שני הורים בחיי הקטינים, וכמשמורנית היא תאפשר קשר והסדרי ראיה עם האב.
17. לבית משפט נכבד זה הסמכות העניינית והמקומית לדון בתביעת התובעת, לאור מערכת היחסים בין הצדדים ולאור מקום המגורים המשותף האחרון של הצדדים.
18. אשר על כן יתבקש כב' בית המשפט כדלקמן:
    • א. להזמין את הנתבע לדין.
    • ב. להורות כי החזקה בקטינים תימסר לידי התובעת, המחזיקה בהם בפועל, וכן לקבוע הסדרי ביקור מתאימים בהתחשב בטובת הקטינים.
    • ג. לקבוע כי חינוכם של הקטינים יימסר לידי אימם, המחזיקה בהם בפועל ומטפלת בהם יום יום.
    • ד. במקרה הצורך יתבקש כב' בית המשפט להזמין תסקיר סעד ובו המלצות באשר להחזקת הקטינים, הסדרי ראייתם וחינוכם, הכל תוך התחשבות בטובתם.
    • ה. לחייב את הנתבע בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד.

טלי אויזרוביץ, עו"ד

ב"כ התובעת

הפוסט תביעת משמורת מאת עורכת דין טלי אויזרוביץ כשחזקת הגיל הרך מתקיימת הופיע ראשון במשרד עו"ד גירושין קורן - אויזרוביץ

פסק דין מאת כבוד השופטת שלי אייזנברג (חיפה, תלה"מ 39625-06-17)

העובדות:

המשמורת היא לאם וזמני השהות עם האב מצומצמים לפעמיים בשבוע אחר הצהריים וכן כול סוף שבוע שני. בפעם הראשונה שהאם רצתה לעבור הוגש תסקיר פקידת סעד נגד המעבר. האם בהריון מבן זוג חדש ורצתה לעבור לידו כמו גם האב מצפה לילד חדש. לאור השינויים בחיי הקטין ששני הוריו עומדים להיות הורים לילד נוסף המליצה פקידת הסעד שלא להתיר את העתקת מקום המגורים של הקטין. בפעם השנייה ביקשה האם לעבור למקום אחר אשר קרוב לבית הוריה של האם אשר יהוו סביבה תומכת ועוזרת לאם.

האם טענה כי המעבר ייטיב עמה ביחס לקשיים עימם היא מתמודדת: תהיה לה תמיכה רגשית ובטחון בשל הימצאותה בקרבת בני משפחתה. תהיה לה אפשרות להעזר בבני משפחה לצורך שמירה על הקטין בשעות העבודה שלה. כן המלצות התסקיר האחרון מבטיחות קיום זמני שהות דומים לזמני השהות הנוהגים ואף היא מוכנה לשאת בנטל הנסיעות שהוטל עליה בסך 4 הסעות בחודש לבית האב וחזרה. פקידת הסעד תמכה במעבר זה אך כבוד השופטת אייזנברג דחתה את המלצות התסקיר ובקשת האם נדחתה למרות התסקיר התומך שכן המעבר מנוגד לטובת הילד.

האב טען כי במהלך השנה האחרונה נישא מחדש והוא אב לתינוקת בת חמישה חודשים.   זמני השהות רחבים ממה שנקבע בהסכם בתיאום בין ההורים. הקטין נוהג לישון אצלו באמצע השבוע ולעיתים גם בסוף השבוע שמתחיל ביום חמישי במקום ביום שישי. בהתאם להסכם הגירושין עברה האם להתגורר בדירה בסמוך לאב וכך מתגוררים הצדדים בסמיכות גיאוגרפית במשך שנים כאשר הקטין רשאי לבקר את אביו בכל עת שהוא חפץ. האב מסיע את הקטין לבית הספר ומשתתף באירועים של הקטין בבית הספר. השינוי שמבקשת האם הנו שינוי מטלטל בחייו של הקטין הוא מעמיד בסכנה את הקשר המשמעותי שלו עם אביו.

נימוקי פסק הדין של כבוד השופטת שלי אייזנברג אשר דחתה את בקשת האם למעבר למקום מגורים אחר

בהתאם לסעיפים 15 ו- 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב-1962  על ההורים להידבר ולהגיע להסכמות בעניינים מסוג זה ואם לא יצליחו להגיע להסכמה יוכרע העניין ע"י בית המשפט, שישקול את שיקול טובת הקטין על יסוד עיקרון טובת הילד הספציפי. על בית המשפט לקבוע הסדר המגשים במידה המרבית את זכות הקטין ליהנות ממסגרת יציבה כמו גם שמירה על קשר עם ההורה האחר. על בית המשפט לבחון האם צורכי הקטין מצדיקים את העתקת מקום המגורים, אם יש בהעתקת המגורים כדי לפגוע במערכת היחסים בין האב לקטין ואם הפגיעה תהיה בדרגת חומרה שתביא לכך כי טובת הקטין תועדף על פני רצונה של האמא לשקם את חייה על ידי העתקת מקום מגוריה.

בעניין זה המעבר יפגע באופן ברור בקשר של האב והקטין. המעבר לא יאפשר לאב להמשיך ולמלא את תפקידו ולהיות נוכח באופן משמעותי בעולמו של הקטין. קיום זמני שהות בקניון לא יאפשר זמן משפחתי מיטיב ובראייה לעתיד ככל שהקטין יגדל ועיסוקיו יהיו אחרים ומרובים, לא יהיה זה ריאלי לקיים מפגש אחד סתמי בקניון במקום שני מפגשים שבועיים בסביבת מגוריו הטבעית של הקטין בסמוך לעולמו החברתי. ברור כי שהות בבית האב מפגש עם אחותו הצעירה והכנת שיעורי בית בצוותא, סעודת ערב משפחתית ואף לינה משמעותיים לעין ערוך ממפגש בקניון. זמני השהות במתכונת זו יפגעו באיכות הקשר ואף עלולים לגרום לריחוק.

הביקורת של כב' השופטת שלי אייזנברג על התסקיר שנתנה פקידת הסעד

"מצאתי כי הוא בלתי מעמיק, מבוסס על התרשמות אישית ונעדר בדיקות וממצאים מבוססים. לכן אין בדעתי לאמצו".

העו"ס לסדרי דין ציינה בתסקירה כי להערכתה המקצועית יש זכות בסיסית לכל הורה להיטיב את תנאיי חייו כאשר שיקום זה של האם יתרום גם לרווחת הבן הקטין שיצא נשכר מהמעבר לסביבה משפחתית מוכרת והאם תחוש שביעות רצון ורווחה אישית. להתרשמותה זו של העו"ס לא הונחו אדנים. העו"ס לא שאלה את האם היכן היא מתכוונת לעבוד, היכן היא תתגורר, האם בדקה מסגרת חינוכית מתאימה והאם תוכל לקחת חלק פעיל בחלוקת נטל ההסעות לצורך ביצוע זמני השהות.

העו"ס ציינה כי שיקום האם יתרום לקטין מבלי שבחנה איזה שיקום צופן המעבר לאם.  כאמור בית המשפט לא שוכנע כי המעבר למושב אחר טומן בחובו שיקום של ממש לאם כפי שטענה שעה שאין מדובר במעבר מגורים לצורך קריירה לימודים או זוגיות שניה אלא לצורך נוחות בלבד: הרצון להתגורר בקרבת הוריה של האם. נראה כי חיוני יותר לקטין להתגורר בקרבת שני הוריו מאשר בקרבה לבני משפחתה של האם. צרכיו ההתפתחותיים של הקטין מחייבים נוכחות של שני ההורים ולאו דווקא של בני משפחה מורחבת.

הפוסט דחיית בקשת אם למעבר מקום מגורים בישראל עם קטין בן 11 הופיע ראשון במשרד עו"ד גירושין קורן - אויזרוביץ

בהתאם להלכה החדשה של בית המשפט העליון, בע"מ 919/15, מזונות לגילאים 6-18 יקבעו בהתאם ליחס הכנסות שני ההורים תוך לקיחה בחשבון של יחס חלוקת זמני השהות והשארת מרחב שיקול דעת לשופט בהתאם לנסיבות המקרה.

חשוב לדעת כי בזמני השהות הדומים או השווים, אין מדובר אך ורק בזמני השהות הטכניים בהם הילד שוהה בבית ההורה השני אלא גם מי הוא ההורה אשר עושה עם הילד פעילויות כגון לקיחה לחוגים, רופאים, הסעות לחברים, לוקח חופש כשהילד חולה, השתתפות באירועים וימי הורים בבית הספר, לקיחה לפסיכולוג, לשיעורים פרטיים וכו'.

לצורך קביעת מזונות ילדים מעל גיל 6  ראשית קובעים את יחס ההכנסות הפנויות ואת יחס זמני השהות. לאחר מכן יש לקבוע מהם ההוצאות תלויות השהות, כגון: מזון, טואלטיקה וכו' והוצאות שאינן תלויות שהות כגון: פלאפון, תספורת ביגוד והנעלה.

לגבי ההוצאות שאינן תלויות שהות הן תחולקנה לפי יחס ההכנסות של ההורים. כך גם ההוצאות החריגות (חינוך, רפואה, שיעורים פרטיים) וזאת החל מהשקל הראשון וללא קשר לחלוקת זמני השהות שכן אינם קשורים לזמני השהות.

לגבי הוצאות תלויות שהות בשלב הראשון קובעים מה הסכום שצריך כול הורה לשאת מתוך סך הצרכים תלויי השהות לפי יחס ההכנסות. בשלב השני בודקים וקובעים כמה נושא כול הורה בפועל מהצרכים תלויי השהות בהתאם ליחס זמני השהות. הפער בין מה שההורה צריך לשאת לפי יחס ההכנסות לבין מה שהוא נושא בפועל בשל זמני השהות הוא המזונות שיש להעביר לאותו הורה או שעליו להעביר להורה השני.

למעשה זהו חישוב המתאים לסעיף 3א' לחוק לתיקון דיני מזונות בהתאם למתווה של כב' השופט שנלר.

כאן המקום לציין כי בתי הדין הרבניים אינם פוסקים לפי מתווה זה אלא בהתאם לדין הקודם כפי פסיקת מזונות ילדים עד גיל 6.

הפוסט קביעת מזונות ילדים מגיל 6 עד גיל 18 הופיע ראשון במשרד עו"ד גירושין קורן - אויזרוביץ

"חזקת הגיל הרך" הקבועה בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, קובעת ומעדיפה את משמורת האם, כעניין אוטומטי כמעט, ולפיה עד גיל שש יהיו הילדים אצל האם, למעט אם יש ראיות כי אינה מסוגלת להחזיקם. לעומת החוק האזרחי בהלכה היהודית עדיפות האב ברורה ומודגשת ולאם כמעט ואין עדיפות להחזיק בבן או בבת אפילו כשהם קטנים ביותר. שיקול מכריע נוסף בבתי הדין הרבניים הוא שהבן ראוי יותר שיהיה אצל האב כיוון שהוא שייך לו בענייני חובותיו על חינוכו ולימודו. אולם, אם אצל האב יתקלקל הבן בעיני היהדות ואילו אצל האם יחונך ביהדות ובייחוד בילד בן שש שנים ומעלה בית הדין יכריע לפי מצב ההורים בענייני החיים בכלל ובענייני יהדות בפרט.

אולם למרות האמור לעיל, בבתי הדין נוהגים לפסוק לפי דברי הרמב"ם אשר קובע למעשה את חזקת הגיל הרך בדבריו והנטייה בתי הדין לגבי ילדים מתחת לגיל 6 תהיה למשמורת אם ולאחר גיל 6 הנטייה היא כי הבנות היינה עם האם.

דברי הרמב"ם הם למעשה המכנה המשותף בין ההלכה היהודית לחוק האזרחי. ראה בהלכות אישות פרק כ"א, הלכה יז', המובאים להלן: "שלמו חודשיו וגמלתו, אם רצתה המגורשת שיהיה בנה אצלה, אין מפרישים אותו ממנה עד שיהיה בן שש שנים גמורות. אלא כופין את אביו ונותן לו מזונות והוא אצל אימו. ואחרי שש שנים יש לאב לומר: אם הוא אצלי, אתן לו מזונות ואם הוא אצל אימו, לא אתן לו מזונות. והבת אצל אימה לעולם ואפילו לאחר גיל שש."

דברי הרמב"ם הם המשמשים יסוד להכרעות בתי הדין הרבניים בפסיקותיהם בשאלת החזקת ילדים מתחת לגיל 6, ובהכרעת השאלה בדבר טובת הילד, והם אלו המשמשים בסיס ל"חזקת הגיל הרך" המודרנית, האזרחית – חילונית, המצויה בהוראת סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות כאשר סעיף 25 לחוק אינו מבדיל בן זכר לנקבה כפי שמבדיל הרמב"ם.

בבתי המשפט כיום לרוב סוטים מחזקת הגיל הרך ולרוב אב המעוניין בזמני שהות שווים ומשמורת משותפת יקבל את ילדיו לזמני שהות שווים או כמעט שווים. זאת לאחר קבלת תסקיר פקידת הסעד והמלצותיה בעקבות בדיקתה את ההורים והיחסים במשפחה.

משמורת משותפת של ילדים מתחת לגיל שש שכיחה יותר בבתי המשפט מאשר בבתי הדין הרבניים אולם גם בבתי הדין הרבניים ובייחוד ומדובר באב שהיה אב מטפל פיזי בילדים עוד טרם הגירושין תיתכן פסיקת משמורת משותפת בילדים מתחת לגיל 6.

מאמרים נוספים:

• זכויות ילדים בעת גירושין
• כיצד תקבע משמורת משותפת?
• הסדרי ביקור קטינים
• טובת הקטין

הפוסט עקרונות לקביעת משמורת בבית הדין הרבני ובבית המשפט למשפחה הופיע ראשון במשרד עו"ד גירושין קורן - אויזרוביץ

ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את התביעה מהטעמים הבאים:

על פי סעיף 3 לחוק השמות, ברירת המחדל ביחס לשם משפחתו של קטין שנולד לאם שאינה נשואה לאביו הינה שיישא את שם משפחתו של אמו, זולת " אם רצתה האם שיקבל שם משפחת האב והאב הסכים לכך", משמע – שהבחירה בידי האם.

טענת אם לפיה הסכמתה בעת הולדת הקטין לרישום שמו של האב בלבד ניתנה מתוך אמונה שהצדדים יוסיפו לחיות יחד כמשפחה לא נסתרה. משהשתנו הנסיבות והמערכת הזוגית בין הצדדים הסתיימה כשהקטין היה בן חודשים ספורים בלבד אין מקום להיאחז בהסכמתה בעת הולדת הקטין ויש לכבד את רצונה הלגיטימי שהקטין המצוי במשמורתה יישא אף את שם משפחתה. העובדה שהסכמת האם ניתנה בשעתו – אין משמעה שהאם איננה רשאית לשנות דעתה, ככל שזו עולה בקנה אחת עם טובת הקטין.

השיקול המנחה את ביהמ"ש בסוגית שינוי שמו של קטין הינו טובת הקטין. האב לא הוכיח שהוספת שם האם אינו עולה בקנה אחד עם טובתו. משעה שהורי הקטין אינם נשואים ואף לא מתגוררים תחת קורת גג אחת, טובתו מחייבת ששמו יביע זיקה לשמות שני הוריו. בנוסף, משעה שהקטין מתגורר עם אמו ואחיו למחצה, הנושאים שניהם את אותו שם המשפחה, ישנה חשיבות מוגברת ליצירת בסיס השתייכות משותף לא רק בין הקטין לאם, אלא אף עם שני אחיו למחצה, שכל אחד מהם נושא שם משפחה אחר.

אכן השם אותו מבקשת האם להוסיף לקטין איננו שם נעוריה אלא השם אותו היא נושאת מאז נישואיה לבעלה המנוח, ולכאורה שם זה נעדר כל קשר שורשי לקטין. עם זאת זהו שמה הרשום של האם בו היא משתמשת כעשור, וזה הפך לחלק אינטגראלי מזהותה כך שהשם הפך ברבות השנים לשם שורשי ומשמעותי עבורה, ובנסיבות אלה לא יהא בהוספת שם נעוריה לקטין משום ביטוי מציאותי של הזיקה בין הקטין להוריו ו/או לשורשיותו, ודווקא הוספת שם משפחתה הנוכחי כשם משפחה שני לקטין ישקף איזון ראוי לפיו שם המשפחה השורשי של האב ימשיך ללוות את הקטין כשם משפחה ראשון ואילו שם משפחתה הנוכחי של האם יתווסף אליו כשם שני.

אשר להמלצות התסקיר, קיימים טעמים כבדי משקל המצדיקים סטייה מהמלצות העו"ס, ועיקרם חריגת העו"ס מהסמכות שהוקנתה לה וכן, למרבה הצער, שגיאותיה בניתוח העובדות וביישום מסקנותיה. ראשית, התסקיר נעדר בחינה עניינית של טובת הקטין ומסקנתו לא התבססה על טובת הקטין כי אם על מציאת פתרון פרקטי לסתירה בעמדות הצדדים ובעיקר להתנגדות הנחרצת שהביע האב להוספת השם; שנית, המלצות התסקיר כוללות המלצות אף ביחס שינוי שמה של האם ולשינוי שמו של קטין אחר (יו) שטובתו כלל לא נבחנה; שלישית, העו"ס גיבשה את "הצעת הפשרה" תוך הסתמכות על מסמכים שקיבלה מהאב ומבלי לברר עם האם מהי עמדתה, מהי זיקתה לשם נעוריה 'ע" והאם היא אכן עושה בו שימוש.

הפוסט שינוי שם קטין לשם אימו הופיע ראשון במשרד עו"ד גירושין קורן - אויזרוביץ

בית המשפט המחוזי דחה את בקשת הפסילה ופסק: בית המשפט לענייני משפחה הוא שממנה את המומחה ולחשוף את הפגמים בחוות דעתו. כאשר ביהמ"ש ממנה מכון ברשות מומחה בדרגה גבוהה, אין זה מקובל כי ביהמ"ש ייתן הוראות למומחה, כיצד לטפל ב"ניהול הפנימי" של המכון שהוא עומד בראשו. אכן, המומחית בחרה בדרך של "מידור" כל אחד מהמומחים, כדי שיהיה אובייקטיבי, והיא עצמה פעלה כגורם "מתאם" "מתווך" ו"מכריע". בשיטת עבודה זו אין פגם המצדיק פסילת חוות הדעת. גם אם היו פגמים כלשהם בחוות הדעת, לבין התוצאה או ההמלצה שבסיום חוות הדעת. תוצאת חוות הדעת היא פחות או יותר בתחום המקובל, לכן לא נגרם למבקשת נזק זולת תחושה סובייקטיבית שמא ביטוי זה או אחר בחוות הדעת, פגע בה לכאורה. אומנם במקרים בהם מתגלה פגם חמור ויוצא דופן בחוות דעת המומחה חייבת הערכאה הערעורית לבטל את המינוי ואת חוות הדעת, גם אם הדבר יגרום להליך ארוך יותר, אך במקרה זה, חוות הדעת יסודית ואינה חוות דעת חריגה שראוי לפסול אותה.

(תמ"ש 9081-11-16 פלונית נ. פלוני כבוד השופט משה דרורי, 3.3.17)

הפוסט פסילת חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט הופיע ראשון במשרד עו"ד גירושין קורן - אויזרוביץ

ביהמ"ש לענייני משפחה פסק:

אין מקום להחלפת האפוטרופוס הנוכחי באפוטרופוס ניטראלי מהטעמים הבאים: ראשית, סוגיית זהות האפוטרופוס נבחנה על ידי שתי פקידות סעד שונות אשר מצאו כי האפוטרופוס הנוכחי הינו ראוי ומתאים לשמש בתפקיד זה ולא נמצא כי הוכחו נימוקים לסטייה מהמלצות פקידת הסעד; שנית, גם מהתרשמותם של גורמים טיפוליים רלוונטיים נוספים ביהמ"ש שוכנע כי האפוטרופוס פועל לטובת החסויה ולמילוי צרכיה השונים; שלישית, לא עלה בידי המבקש להציג ולו התרשמות יחידה מאת גורם אובייקטיבי התומכת בטענתו שהאפוטרופוס אינו ממלא את תפקידו נאמנה; רביעית, עוד קודם שחלה התדרדרות נוספת במצבה הקוגניטיבי של החסויה, החסויה עצמה הביעה עמדתה המפורשת בדבר רצונה במינוי האפוטרופוס הנוכחי. לעניין זה צוין כי החסויה חתמה על תצהיר וייפוי כח בעניין. סעיף 33ב לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, קובע כי מתן ייפוי כח כאמור מקנה למי שניתן לו ייפוי הכח מעמד להגשת בקשה למינויו כאפוטרופוס בעניין אשר לגביו ניתן ייפוי הכח. לפיכך, יש ליתן לרצונה של החסויה משקל נכבד בנסיבות בהן לא הוכח פגם בתפקוד האפוטרופוס; חמישית, גם ביהמ"ש התרשם במפגש עם החסויה, מרגשות של חום ורכות מצד החסויה כלפי המבקש. מובן, כי נוכח מצבה של החסויה כיום בכך לא די, אך הדבר מצטרף ליתר הראיות התומכות בהמשך מינוי האפוטרופוס הנוכחי; שישית, המבקש אינו מעוניין להתמנות בעצמו כאפוטרופוס על החסויה, אלא מבקש למנות תחת האפוטרופוס הנוכחי גורם ניטראלי. אף שהאפוטרופוס הנוכחי אינו קרוב משפחתה של החסויה, ביהמ"ש סבור כי בנסיבות בהן האפוטרופוס מבצע תפקידו נאמנה מוטב שאדם הקרוב לחסויה ישמש כאפוטרופוס עבורה וידאג לענייניה, ולא גורם זר לה; שביעית, לא נמצא ממש בטענותיו הנוספות של המבקש כלפי האפוטרופוס ותפקודו; שמינית, בנוגע לטענה כי האפוטרופוס נגוע בניגוד עניינים ומפר את חובת הנאמנות לאור מגוריו בדירה השייכת לחסויה, מבלי לשלם לה דבר, אכן האפוטרופוס חב לחסויה חובת נאמנות, ומן הראוי לשאוף לכך שהוא לא יימצא במצב של ניגוד עניינים ככל הניתן. עם זאת, עסקינן בטענות בדבר ניגוד עניינים פוטנציאלי אשר הינו נקודתי ונוגע לדירה בה מתגורר האפוטרופוס גרידא, תוך שיתר תפקודו נבדק ונמצא תקין לחלוטין. לפיכך, ביהמ"ש אינו סבור כי הדבר מהווה עילה להחלפת האפוטרופוס, אלא מן הראוי שעניין זה יובא לידיעת האפוטרופוס הכללי האחראי על בדיקת דיווחיו של האפוטרופוס בענייניה הרכושיים של החסויה והאפוטרופוס הכללי הוא שייתן דעתו האם וכיצד יש לנהוג בעניין זה. כן הורה ביהמ"ש כי ככל שהאפוטרופוס יעביר את החסויה למקום אחר, עליו להודיע על כך למבקש, בתוך 3 ימים ממועד המעבר, וכן המבקש רשאי ליצור עם האפוטרופוס קשר בכל עת ולקבל פרטים אודות מצבה הבריאותי של החסויה.

מאידך, עתירת המבקש לאפשר לו לבקר אצל החסויה, ללא צורך במתן הודעה לאפוטרופוס וללא נוכחות גורם שלישי התקבלה. זאת נוכח העובדה כי החסויה שוהה כיום בבית אבות ומונה אפוטרופוס על רכושה, הראיה בדבר הסתת החסויה כנגד האפוטרופוס ואי-שקט מצידה נוגעת לביקור בודד, הואיל ביהמ"ש סבור כי יש ליתן משקל רב לזכות החסויה לקשרים חברתיים, נוכח שמחתה של החסויה בביקורי המבקש ומשרצון המבקש בביקור ללא ההגבלות סביר. עם זאת, הובהר למבקש כי אין מקום להסית את החסויה כנגד האפוטרופוס או כנגד המוסד בו היא שוהה ומצופה ממנו לפעול למען שלוותה הנפשית של החסויה במהלך הביקורים.

(תמ"ש 60794-11-15 ה' נ. ד' כבוד השופטת ורד שביט פינקלשטיין, 24.2.17)

הפוסט אפוטרופסות לחסוי הופיע ראשון במשרד עו"ד גירושין קורן - אויזרוביץ

כאשר הורי הילד עורכים הסכם גירושין ביניהם לא תמיד הם חושבים על טובת הילד אלא לעתים עסוקים הם בעוצמת הסכסוך ובאינטרסים הכלכליים שלהם. לכן בפסיקה קיימת הכרה בזכותו העצמאית של הילד לתבוע מזונות באופן עצמאי ונפרד ובלתי תלוי בהוריו גם אם הוריו אישרו בבית המשפט הסכם גירושין בו קבעו את מזונותיו ומשמורתו.

כמובן שהתביעה העצמאית שתוגש על ידי הקטין מוגשת בפועל על ידי אחד מהוריו וזאת לאחר אישור הסכם הגירושין.

לגבי המשמורת- בעבר בפסיקה לא הכירו בזכותו של הילד כבעל דין נפרד מפני שסברו שהיא שייכת להורים.

בפסיקה בשנים האחרונות יש הפיכה במגמה וכיום יותר ויותר בית המשפט מכיר בזכות הילד כבעל דין עצמאי גם בעניין המשמורת.

בנוסף בהתאם לחוק ולתקנות על השופט לשמוע את הילד טרם מתן החלטה בעניינו. כמובן שאין זה נעשה כדבר שבשגרה בכול תיק אלא רק במקרים קיצוניים כאשר דעות ההורים הפוכות לחלוטין ובעיקר בתביעות משמורת קשות או חטיפת ילדים לפי אמנת האג והגירת ילדים לחו"ל עם אחד ההורים. זכות הילד הקטין לשימוע בבית המשפט בתביעה למזונות ילדים או משמורת מבוצעת בלשכת השופט בנוכחות עובדת סוציאלית מיחידת הסיוע של בית המשפט ללא נוכחות הוריו או עורכי דין על מנת להבטיח חופש דיבור ודעה ואי יכולת ההורים להשפיע על דברי הקטין באותו הרגע וכן על מנת לשמור את דברי הקטין בסודיות אף מפני הוריו אם יבקש כך.

אנשים, שהתעניינו במאמר זה, התעניינו גם ב:

• חיוב אב במזונות ילדיו
• קביעת מזונות בבית המשפט
• קביעת גובה מזונות ילדים
• מזונות ילדים בגירים
• זכויות ילדים בעת גירושין

הפוסט זכותו העצמאית של הילד הופיע ראשון במשרד עו"ד גירושין קורן - אויזרוביץ

בני זוג היו נשואים מספר שנים, ובמהלך נישואיהן נולדו להם שתי בנות ולימים החליטו להתגרש. מאז אותו הליך גירושין, מנהלת האישה אורח חיים חילוני והבעל מנהל אורח חיים דתי. האישה מבקשת להורות כי הקטינות תשולבנה במסגרת החינוך הממלכתי ואילו הבעל מבקש לרשום אותן למסגרת החינוך הממלכתי – דתי, כפי שקבע בית הדין הרבני.

סוגיית חינוך ילדים בתביעת גירושין

בג"ץ בדרך כלל אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים בין אם הן מקובלות עליו מבחינת העקרונות או התוצאה ובין אם לאוו, אלא במקרים חריגים של חריגה מסמכות ופגיעה בעקרונות הצדק הטבעי.

סמכות בית הדין הרבני לדון בחינוך הקטינות מבוצע בדרך של כריכת סוגיית החינוך בתביעת הגירושין שמוגשת אליו על ידי אחד הצדדים או מכוח הסכמת הצדדים להעניק סמכות שיפוט ייחודית. במקרה זה האישה הסכימה בהסכם הגירושין כי בית הדין הרבני יהיה מוסמך לדון בשאלה זו ולא העלתה כל טענה באשר להעדר סמכותו ומכאן גם הסכמת הקטינות מתוקף היות האם האופוטרופסית שלהן.

עקרון טובת הילד לגבי מקום לימודים

בדיון באשר לסוגיית חינוך הילד, על בית הדין הרבני להכריע לפי טובת הקטין המסוים העומד בפניו, ולאו דווקא על יסוד התשובה לשאלה האם חינוך זה תואם את עמדת הדין הדתי. בענייננו, טובת הקטינות מחייבת את שילובן במסגרת החינוך הממלכתי, תוך שבמקביל הן ילמדו שיעורי יהדות והסדרי הראייה של האב יורחבו, מאחר שכיום, מבחינת משמורת ילדים, נמצאות הקטינות במשמורת האם, המנהלת אורח חיים חילוני וכך אף הן.

כמו כן, הקטינות התחנכו עד כה רק במוסדות חינוך חילוניים. שמירת היציבות בחיי הקטינות מחייבת הלימה בין אורח החיים אותו הן חוות בביתן, לזה אליו הן מחונכות במסגרות החינוך בהן הן נמצאות, ולא נראה כי המשך לימודי הקטינות במסגרת החינוך הממלכתי תפגע באיכות הקשר עם האב.

אנשים, שהתעניינו במאמר זה, התעניינו גם ב:

• מחלוקת על מקום הלימודים
• טובת הילד
• חובת התייעצות בין הורים
• טובת הקטין

הפוסט מסגרת חינוך לילדים הופיע ראשון במשרד עו"ד גירושין קורן - אויזרוביץ

מה קורה כאשר ישנה מחלוקת בין הורים גרושים באשר למוסד החינוכי בו ילמדו ילדיהם? האם רשאי בית המשפט לקבוע אם הילד יתחנך בזרם החילוני או הדתי, בניגוד להשקפת עולמו של אחד מבני הזוג?

בפסק דין של השופט כהן, נקבע כי בנם של בני הזוג שהתגרשו, ילמד בזרם החילוני למרות התנגדותה של האם. במקרה זה, דובר על בני זוג אשר בעת נישואיהם היו חילונים וניהלו אורח חיים חילוני. תוך כדי הנישואים חזרה האם בתשובה. הבן למד בבית ספר חרדי אך עם הגיעו לגיל בגרות, האב דרש לרשום את הבן לחטיבת ביניים של הזרם החילוני. האם התנגדה ללימודי בנה בבית ספר חילוני בטענה כי הדבר נוגד את השקפת עולמה. כתוצאה מכך, הבן לא ביקר בבית הספר מספר חודשים והוא מתגורר אצל האב והקשר בינו לבין האם הינו מינימלי.

בית המשפט בחן את טובת הקטין, וכן את רצונו של הקטין. בתסקיר שהוגש ע"י פקידת הסעד, הומלץ לאפשר לבן ללמוד בזרם החילוני, כפי בקשתו ולהפסיק מיידית את המצב בו אין הוא לומד בבית ספר. בית המשפט קבע כי סמכותו לקבוע היכן יתחנך הילד, נשאבת מחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב 1962, לפיו רשאי הוא לנקוט אמצעים הנראים לו לשמירת ענייניו של קטין, וכן רשאי בית המשפט לעשות אם הקטין פנה אליו בעצמו. לפיכך, החליט כי רואה בתביעה זו, פניה שנעשתה על ידי הקטין עצמו, כאשר האב שימש אך אמצעי להבאת רצונו של הקטין בפני בית המשפט.

בית המשפט קבע כי היעדרותו הממושכת של הקטין מביה"ס הינה חמורה ביותר, פוגעת בהתפתחותו ומאיימת על עתידו ועל הקטין לשוב למסגרת לימודית ללא כל דיחוי. בנוסף, נתן משקל רב לרצונו של הקטין בהתאם למידת בגרותו. הקטין הדגיש כי הרעיון לעבור בית ספר הוא שלו בלבד ולא של אביו וכי הוא מעדיף להתרחק בשלב זה מאמו מאחר והיא מפעילה עליו לחצים בעניין בית הספר.

לפיכך, נקבע כי הקטין מגלה בגרות במידה המחייבת להביא בחשבון את השקפתו ואת רצונותיו, וכי רצונו לשנות את אורח חייו ואת המוסד בו ילמד, הינו בוגר ונחוש. מגמת האמנה בדבר זכויות הילד (1989), ומגמת הדין בישראל הינה להבטיח לילד המסוגל לחוות דעה משלו את הזכות להביע דעה כזו בחופשיות בכל עניין הנוגע לו, תוך מתן משקל ראוי לדעותיו.

בפסק דין אחר, התקבל ערעור (השופטת צפת), על החלטת בית המשפט לענייני משפחה, הקובעת כי הילדים ילמדו במוסדות חינוך דתיים. דובר על ילדים בני 4 ו- 6. בני הזוג הינם בנים למשפחות חסדי גור, אשר במהלך הנישואין ניהלו אורח חיים חרדי. בהסכם הגירושין התחייבו כי חינוך הילדים יהא מושתת על קיום תורה ומצוות, וכי מוסדות הלימוד יהיו במסגרות מוסדות חינוך כדוגמת בי"ס חב"ד. אלא שהאם הפכה לחילונית ואילו האב ממשיך לקיים אורח חיים חרדי. הצדדים התגרשו ב 2008 ולאחר גירושיהם הילדים המשיכו ללמוד במוסדות חינוך דתיים למשך זמן קצר, ומזה כשנה וחצי, הילדים לומדים במסגרת חינוך חילונית.

בית המשפט התייחס להסכם הגירושין של בני הזוג והדגיש כי קטינים אינם כבולים לתוכן ההסכמים שנערכו בעניינם במסגרת הליך גירושין שבין ההורים. יש להבטיח כי עניינו של הקטין לא יישחק במסגרת ניגודי האינטרסים, המאבקים והלחצים בהם נתונים הוריו בהליך הגירושין, כאשר עיקר מעייניהם של ההורים נתון לסידור ענייניהם האישיים והם עלולים שלא להקפיד על טובת ילדיהם. במצב דברים זה, אין בהסכם כדי לכבול את הקטינים ויש להבטיח כי תישמר לילדים זכות עצמאית לתבוע בעניינים הקשורים לטובתם ורווחתם.

בית המשפט קבע כי יש לבחון את טובת הילדים בסוגיית החינוך באופן ראשוני ועצמאי שכן לא ניתן לומר שנתקיימה זהות אינטרסים מלאה בין ההורים לבין הקטינים בנוגע למסגרות החינוך שנקבעו בהסכם הגירושין. מדובר כאמור בהורים שהתגרשו על רקע תהליך הדרגתי של שינוי באורחות חייה של האם – ממסגרת חרדית בה גודלה ועד למעבר לאורח חיים חילוני לחלוטין. ונראה שהסדר מסגרות החינוך נעשה על רקע רצון בני הזוג לסיים את הליכי הגירושין ביניהם בהסכם, ולאו דווקא בדרך של בחינת שאלת טובתם של הילדים כנושא העומד בפני עצמו.

אשר על כן, ההכרעה בדבר טובת הילד בכלל ובהקשר לחינוכו בפרט, צריכה להיעשות על ידי באמצעות מומחה שימונה על ידי בימ"ש, בטרם טלטולם ממסגרת חינוך בעלת אופי אחד למסגרת חינוך בעלת אופי שונה לחלוטין, בעיקר כאשר הם כבר נמצאים במוסדות חינוך חילוניות מזה כשנה וחצי, אין מקום לערוך שינויים בחופזה. וכך, התיק הוחזר לבית משפט לענייני משפחה לבחינה מעמיקה של טובת הילדים באשר למסגרת חינוכם.

פסק דין של השופט שוחט דחה תביעתה של אם, לשינוי המסגרת החינוכית בה התחנכו בנותיהם של בני הזוג משום שיהא זה פגיעה בקשר של הבנות עם אביהן. במקרה זה, אורח החיים שניהלו ההורים בביתם היה אורח חיים חילוני. עם גירושיהם, הצדדים חתמו על הסכם ובו נקבע מפורשות כי הבנות תתחנכנה בבית ספר יסודי דתי וכי תמשכנה להתחנך בבתי ספר השייכים לזרם החינוך הממלכתי דתי. הבנות החלו ללמוד בבית הספר היסודי רשב"י שהינו ממלכתי דתי. לאחר מכן, החלה האם לפעול להעברת הבנות למסגרת חינוך חרדית. חרף סירובו של האב רשמה האם את הבנות, על דעת עצמה, לבית ספר בית יעקב החרדי.

בית המשפט קבע כי העובדה שרק הורה אחד מחזיק בקטין אין בה כדי לפגוע בזכותו של ההורה השני להתערב ולקחת חלק בכל הקשור למסגרת החינוכית בה הוא לומד. שני ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים על ילדיהם הקטינים. הענקת משמורת ילדים לאחד מן ההורים אין בה כדי לשלול מההורה האחר את מעורבותו בכל העניינים האחרים הנתונים לאפוטרופוסותו. אכן, ישנם עניינים הנחשבים כ'טפלים' ומשניים לזכות (והחובה) להחזיק בקטין והם מסורים לשיקול דעתו של ההורה המשמורן. עם זאת חינוכו של הקטין אינו נחשב ככזה.

השיקול המרכזי בשאלת מעבר של קטין מזרם חינוכי אחד לזרם חינוכי אחר, צריך שיהיה בהיבט הנפשי של הקטין, והאם כתוצאה מהמעבר ייגרם לו נזק נפשי כלשהו.

בית המשפט בחן את רצונן של הבנות. בשיחה שקיים עם הבנות, הן את רצונן הברור, לעבור לבית ספר החרדי תוך שהן מנמקות את רצונן בלשון שנשמעה גם מפי האם. אך נקבע כי רצון הבנות לא עולה בקנה אחד עם טובתן בהתאם לגילן, 8 ו-9.

בית המשפט קבע כי ישנו חשש ממשי מפני פגיעה בקשר בין האב לבנותיו , אם תעבורנה לבית ספר חרדי ויש למנוע היווצרותו של מצב שיהא בו כדי לסכן את הקשר האמור. שכן בית הספר החרדי, בו מבקשת האם כי הבנות תתחנכנה, הוא בי"ס סגור החוסם כל אפשרות של מגע עם ילדים אחרים מאוכלוסיות אחרות. אפילו עם ילדים בעלי זיקה לדת כמו "כיפות סרוגות". מתקבלים לשם רק ילדים הבאים ממשפחות חרדיות. צביון זה תואם את אורח החיים שהאם מבקשת להקנות לבנותיה, אורח חיים המתקיים ממילא בבית בו הן מתגוררות ומשרת את מטרתה – להעמיק את הקשר של הבנות עם הדת תוך מניעת קשר שלהן עם אוכלוסיה אחרת.

בבית ספר זה, החילונים נתפסים כחריגים. האב שהינו חילוני, נתפס גם כך כחריג, בוודאי בעיני האם וגם בעיני הבנות, וחריגותו רק תלך ותגבר. בהיותן ילדות לאב חריג תיתפסנה גם הבנות כחריגות. כדי שלא תיתפסנה כחריגות יצטרך האב להיעלם מהנוף של בית הספר. חריגותו של האב רק תלך ותגבר עם העברת הבנות לבית ספר חרדי המשדר להן מסר ברור – לחילוניים, לדתיים שאינם כמונו, אין שיג ושיחה עם החרדים. מסר כזה יביא לכרסום במעמדו של האב – החריג, לפיחות במעמדו ובחשיבותו בעיני הבנות ולפגיעה בקשר של הבנות עמו, ובהכרח לפגיעה בטובת הבנות. לפיכך, בית המשפט קבע כי הבנות תמשכנה להתחנך בבית הספר הממלכתי דתי.

פסק דין נוסף של, השופט גרמן דחה תביעה לשינוי המסגרת החינוכית בה קטינה בת 12 לומדת, ממסגרת ממלכתית דתית למסגרת ממלכתית חילונית. במקרה זה, בטרם התגרשו בני הזוג, הם נמנו על חסידי חב"ד. האם חזרה בשאלה וביקשה להעביר את הבת לבית ספר חילוני, למרות התנגדותו של האב. בפסק דינו בית המשפט מנתח את השאלה העקרונית למי משני ההורים, במקרה של מחלוקת, נתונה הרשות לקבוע מהו הזרם החינוכי בו תלמד הקטינה.

ע"פ המשפט העברי, האב מחוייב לחנך את בנו לתורה ומצוות ולמעשה האישה הוצאה מכלל חיוב במצוות אלה ועל כן, מצוות חינוך הוטל במפורש על האב.

ע"פ המחוקק הישראלי, המתבונן בעד משקפי האפוטרופסות, מעמד הוריו של הקטין שווה. ולפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים. החובה לדאוג לחינוכו וללימודיו של קטין נמנית על תפקידיו של ההורה והיא חלק מהאפוטרופסות של ההורים על הקטין. לפיכך, העובדה שרק אחד מהם מחזיק בקטינה, אין בה כדי לפגוע בזכותו של השני להתערב בכל מה שקשור לחינוכו של הילד, כגון בכיוון חינוכו, דתי או חילוני.

במצב בו ההורים נתונים במחלוקת בדבר קביעת המסגרת החינוכית של הקטינים, והם אינם פועלים במשותף, על בית המשפט להכריע במחלוקת זו, ע"פ העיקרון של טובת הקטינים. עיקרון טובת הילד צמחה מן התפיסה כי אין להתייחס אל הילד כקניינו של הוריו אלא יש לכבד את אישיותו העצמאית. מכאן נבעה הגישה שיש להקנות לילד מידה של עצמאות וזכויות משלו.

משיחה שקיים בית המשפט עם הקטינה, התרשם שהקטינה מעוניינת בקשר עם אביה. היא אף אמרה שבבואה לבית המשפט ואף בפגישותיה עמו היא מתלבשת בצורה מתאימה לכבודו. היא לא העלתה חשש מאיבוד הקשר בינה לבין אביה. אפשר שלא הפנימה שאם היא תמסד חיים חילוניים, לרבות במסגרת המוסד החינוכי והחברה, יביא הדבר לניתוק חוליה דומיננטית ביותר בקשר שבינה לבין האב.

יחד עם זאת, אמר האב שהוא חרד לקשר עם בתו, אם תשנה את מסגרת חינוכה למסגרת חילונית. ניתוקה של הבת ממסגרת החינוך הממלכתי דתי עלול להביא לאיבוד מוחלט של הקשר עם האב, שכן הריחוק יהיה כמעט בלתי נמנע, לאור אורח החיים של האב.

השיקולים המרכזיים העומדים לנגד בית המשפט הם הצורך לשמור על יציבות הן נפשית והן חינוכית. במקרה זה, הבת מצויה עתה בשלב של חוסר יציבות הנובעת מעצם מהותו של גיל ההתבגרות בראשיתו היא מצויה. וכן מהליך גירושי הוריה. המעבר לבית ספר חילוני יגביר את הבלבול בנפשה של הקטינה. בית המשפט סבר כי היא עדיין צעירה מכדי להבין את משמעות הצעד שהיא מבקשת לעשות ודחה את הבקשה

אנשים, שהתעניינו במאמר זה, התעניינו גם ב:

• מסגרת חינוך לילדים
• זכויות ילדים בעת גירושין
• טובת הקטין
• טובת הילד
• חובת התייעצות בין הורים

הפוסט מחלוקת על מקום הלימודים הופיע ראשון במשרד עו"ד גירושין קורן - אויזרוביץ

עד לאחרונה, הסדר של משמורת משותפת לא היה נפוץ בישראל. בתי המשפט העדיפו לקבוע משמורת ילדים אצל האם, והסדרי ראייה אצל האב. ואולם, בית המשפט לענייני משפחה, בשורת פסקי דין, החל לקבוע יותר ויותר הסדרי משמורת משותפת ובמקרים מסוימים אף לקטינים בני שנה וחצי ושנתיים.

משמורת משותפת תקבע כאשר יהיה זה לטובת הילדים. על מנת שתישקל האפשרות הזאת, חייב בית המשפט להשתכנע כי קיימים מספר תנאים מוקדמים: מסוגלות הורית טובה של שני ההורים, רמה טובה של שיתוף פעולה בין ההורים, תפיסת הילדים את שני הבתים כמרכזים בחייהם, מרחק גיאוגרפי קטן בין בתי ההורים, והערכה הדדית.

בתמ"ש 19660/07, השופט גרינברג קבע משמורת משותפת על שני ילדים מתחת לגיל 6, בפסק דין זה הופחתו המזונות של קטינים מתחת לגיל 6 מ 4,000 ₪ ל 2,500 ₪. ביחס לחזקת הגיל הרך, השופט הדגיש כי הלכה פסוקה היא ששיקול זה הוא רק אחד מהשיקולים אשר יש לקחת בחשבון ביחס לקביעה בידי מי יוחזקו הקטינים, והיא אינה שיקול בלעדי. כמו כן, הבהיר כי נחיצות החזקה מוטלת בספק כיום וממילא אין המדובר בהענקת המשמורת לאב בלבד, תוך פסיקה בניגוד לחזקה, אלא המדובר בהמלצה למשמורת משותפת, וספק אם יש להסיק באופן גורף כי משמורת משותפת וחזקת הגיל הרך אכן סותרות זה את זו.

בתמ"ש 10440/07, השופטת לוי קבעה כי עקרונות השוויון בתפקוד ובאחריות ההורית, אשר חלחלו בדיני משפחה בשנים אחרונות מחייבים את בתי המשפט לענייני משפחה, להתייחסות שוויונית בין אב לאם, בכל הקשור לתפקיד ההורי המוטל עליהם. התייחסות שוויונית זו, משקפת גם את טובת הקטינים, אשר יזכו בקשר שוטף ורצוף עם שני ההורים למרות שאלה בחרו להיפרד זה מזו. לפיכך, על הטוען כי מן הראוי שלא לאפשר משמורת משותפת כאשר מתקיימים תקשורת תקינה וקירבה פיזית בין ההורים, עליו הנטל להוכיח זאת.

בתמ"ש 17120/07, השופט סלימן קבע משמורת משותפת על קטינות בנות ארבע. עוד קבע כי כאשר ישנם מסוגלות הורית, חלוקה שווה של נטל הגידול והטיפול בילדים בין ההורים, וכן רצון להמשיך ולחלוק בעול הטיפול, הסדר המשמורת המשותפת הוא הראוי, ועל מי שטוען נגדו, נטל הראיה. כלומר, נקודת המוצא, כאשר מתקיימים התנאים לעיל, היא קיום משמורת משותפת. בנוסף, נקבע כי קיומה של תקשורת אופטימלית בין ההורים, אינה תנאי לקיומה של משמורת משותפת.

אנשים, שהתעניינו במאמר זה, התעניינו גם ב:

• חובת התייעצות בין הורים
• טובת הילד
• מסגרת חינוך לילדים
• מזונות במשמורת משותפת

הפוסט כיצד תקבע משמורת משותפת? הופיע ראשון במשרד עו"ד גירושין קורן - אויזרוביץ

בית המשפט קבע כי התקיימה עוולת הרשלנות שכן כאשר נמנעים מפגשים בין הורה לילדו הקטין עלול הדבר לפגוע בקשר ההורי ואף להוביל לניתוקו. כאשר מניעת הקשר זדונית קל וחומר שיש לצפות את התרחשות הנזק.

הזיקה בין הורים, נשואים או לא, יוצרת חובת זהירות בנוגע לעניינים הנוגעים לילדם. כן קיימת חובת זהירות קונקרטית. התובע והנתבעת הביאו לעולם את הקטינה ובהעדר סיבה מוצדקת על האם הנתבעת לאפשר קשר נורמטיבי בין האב לבתו.

האם נוהגת בקטינה כברכושה הפרטי, היא הוזהרה שהתנהגותה פוגעת באב התובע, אך היא בחרה לעצום עיניה. בגדר מעשה או מחדל רשלני יכול לבוא אף מעשה רצוני או זדוני שאינו סביר בקנה מידה אובייקטיבי. נקבע כי יש עילה לתביעה נזיקית כאשר מדובר בניתוק בת מאביה. הוכח שמעשי הנתבעת הביאו לניתוק הקשר בין האב לבתו דבר שהסב לתובע עגמת נפש ובכך נגרם לו נזק.

כמו כן בית המשפט קבע שהנתבעת הפרה חובה חקוקה בכך שפעלה בניגוד להחלטת בית המשפט אשר קבע את זמני השהות  ובמעשיה ובמחדלה מנעה האם קשר בין הקטינה לאב והדבר גרם לנזק בקשר ביניהם. בנוסף נזק זה הוא מסוג הנזק אליו התכוון המחוק, והנזק שנתבקש בימ"ש למנוע הוא אי קיום קשר בין האב לקטינה.

טענת האם שכל פסיקת פיצויים לאב תהווה הקטנת המזונות וכי הילדה תסבול מכך באופן ישיר, נדחתה.

תופעת מניעת קשר בין הורה לילדו היא רעה חולה שיש לעקור מן השורש. לעיתים הפגיעה בכיסו של ההורה המנכר היא הדרך היחידה בה ניתן להתמודד עם בעיה זו; כך בית המשפט קיבל את התביעה וחייב את האם לשלם לאב פיצויים.

אנשים, שהתעניינו במאמר זה, התעניינו גם ב:

• כיצד תקבע משמורת משותפת?
• משמורת ילדים
• חובת התייעצות בין הורים
• טובת הילד

הפוסט תביעת נזיקין ופיצויים בשל מניעת זמני שהות עם האב הופיע ראשון במשרד עו"ד גירושין קורן - אויזרוביץ

מאת: עורך דין גירושין טלי אויזרוביץ

בנותיו הקטינות של האב התובע מסרבות להיפגש עמו על אף זמני שהות שנקבעו בהחלטות ביהמ"ש ובהמלצות הגורמים הטיפוליים השונים ועל אף התחייבות ההורים בהסכם הגירושין.

האב סבור כי סירוב זה נובע מהסתה מתמשכת של אימן כלפיו. מכאן עתירתו לאכוף על המשיבה בקנס או במאסר לציית להחלטת ביהמ"ש כלומר להוראות הסכם הגירושין אשר קיבלו תוקף של פסק דין.

בית המשפט לענייני משפחה פסק כי הקטינות מושפעות ומוסתות ע"י אימן נגד אביהן. האם עשתה בכל הקשור לזמני השהות ככל העולה על רוחה כמו גם בהחלטות ביהמ"ש. האם מציבה בחזית את בנותיה וטוענת כי לא היא הגורמת להפרת הסדרי הראיה אלא שהבנות מסרבות לפוגשו. האב אוהב את בנותיו מאוד ועושה מאמצים רבים לזכות באהדתן וחיבתן ובלבד שיפגשו עימו באופן סדיר.

פקודת בזיון בית המשפט מסמיכה את בימ"ש לכוף אדם המפר את צוויו בקנס או במאסר. בית המשפט יתחיל באכיפת פסק דינו בכלי המתון יותר הוא הקנס. את הטלת הקנס יש לבחון באופן זהיר שכן כל פגיעה כלכלית באם תגרום לפגיעה בקטינות.

'טובת הילד' הינו מושג ערכי המשתנה לפי זהות מקבל ההחלטה ומושפע מתפישות חברתיות ערכיות כמו גם ממחקרים וידע מקצועי הנרכש בתחום מדעי ההתנהגות. למרות זאת מושג זה מהווה שיקול מוביל ומכריע בסוגיות הנוגעות לקטינים. כך קובעת אף אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד אך היא שמה את 'אינטרס הילד' כשיקול ראשוני ולא כשיקול בלבדי.

גישה זו מביאה בחשבון את הצורך בעריכת איזונים כאשר ביהמ"ש בא לבחור בין חלופות שונות שיש בהן משום התנגשות בין זכויות – זו של הקטין או אלה של הוריו או מי מהם.

לרוב שקילת טובת ילד שהוריו נפרדו הינה תפיסת הרע במיעוטו זאת מכיוון שטובת הילד מחייבת כי יגדלו במחיצת שני ההורים. לפיכך על ביהמ"ש לקבוע הסדר משמורת המגשים במידה המרבית האפשרית את אינטרס הילד ליהנות ממסגרת יציבה במשמורתו של ההורה שנמצא מתאים יותר ויחד עם זאת לשמור קשר בין הילד להורה האחר.

לשם כך על ביהמ"ש לערוך בחינה מדוקדקת של מכלול ההיבטים של כל אחת מהאפשרויות הקיימות לרבות השפעתה על ההורים ככל שהדבר עשוי להשפיע על יחסם אל הילד.

באשר ל'רצונו של הקטין', הוא רק אחד השיקולים מתוך מכלול גורמים שמטרתם להכריע מה באמת ראוי מבחינת טובת הקטין. רצונו של קטין אינו מתיישב לעולם עם טובתו. טובתו של קטין מחייבת ראיה נרחבת של טובתו בנסיבותיו המיוחדות, וזאת להבדיל מרצון, גם אם הוא כן, שעשוי להיות זמני, סובייקטיבי ואפילו אימפולסיבי.

העדפת הילד איננה משקפת בהכרח את טובתו. ביתר שאת בא לידי ביטוי הפער בין רצונו של קטין לטובתו, עת רצונו הוא פרי הסתה של אחד מהוריו ואינו נובע מבחירתו החופשית.

באיזון בין רצונו של קטין לטובתו נדחה רצון הילד מפני טובתו. בענייננו, 'רצון' הקטינות אינו רצונן הטהור. יש לדאוג לטובת הבנות ולבריאותן הנפשית על ידי טיפול פסיכולוגי מתאים להן ולמשיבה שבמהלכו תלמדנה להפנים את החשיבות והצורך במפגשים עם האב. על מנת שהאם תכבד החלטה זו יש להטיל עליה סנקציה משמעותית שיהיה בה כדי לאלץ אותה להקפיד על שיתוף הפעולה עם הגורמים הטיפוליים.

חכמי ההלכה היהודית שאלו עצמם האם ניתן לכוף ילד לקיים מצוות כיבוד הורים והשיבו כי מצוות כיבוד הורים הינה מצוות עשה אשר אין בית דין כופה עליה שכן התורה עצמה קבעה בצד המצווה את שכרה ובאם אין אדם מעוניין בשכר המצווה הנקוב מפורשות אין לכפותו לקיימה. ואולם היה מי שהורה לכוף על מצוות כבוד הורים וזאת לאור קיומן של מספר דרגות כפיה. מאחר שמצוות כיבוד הורים הינה מצות עשה ששכרה בצידה, ניתן לבצע כפיה ברמתה הנמוכה, דהיינו: בהטלת סנקציות שאינן פוגעות בגופו של אדם.

כאשר בוחן ביהמ"ש את הסנקציה אותה הוא מטיל על פי הוראות פקודת בזיון בית המשפט עליו 'לתפור' את הסנקציה בזהירות הראויה בהתחשב בנסיבות. הסנקציה צריכה להיות סבירה ומידתית. בחינת הסנקציה הכספית בעניין דנן מחייבת בחינה במשנה זהירות כי הפגיעה בבנות ובמזונותיהן לא תהא חמורה יתר על המידה ומאידך שתהא זו סנקציה יעילה שתביא לכפייתה של האם לביצוע הסכם הגירושין שקיבל תוקף של פסק דין.

איזון ראוי של כל האינטרסים הקיימים בנדון יבוא על פתרונו בהפניית האם ובנותיה לגורמים טיפוליים. במקביל ולצורך הבטחת קיום זמני השהות יוטל על האמא קנס כספי בסך של 750 ש"ח בגין כל מניעת מפגש של האב עם בנותיו.

אנשים, שהתעניינו במאמר זה, התעניינו גם ב:

• הפרת הסדרי ראייה
• טובת הקטין
• כפיית קשר על קטין
• משמורת ילדים
• כיצד תקבע משמורת משותפת?

הפוסט הסתת ילדים ומניעת זמני שהות תוך הפרת הוראות הסכם גירושין הופיע ראשון במשרד עו"ד גירושין קורן - אויזרוביץ

רשימת זכויות היסוד של ילדים העומדים בפני גירושין של הוריהם:

• שמירת קשר עם שני ההורים.
• המשכיות בדאגה ובהכוונה מצד שני ההורים.
• לא להיות מקור לוויכוחים בין ההורים.
• לקבל תשובות כנות לגבי השינויים בכל הקשרים הבין-משפחתיים.
• לא לעמוד כמוקד להסתה של הורה אחד בשני.
• ידיעה בביטחון כי החלטת ההורים להתגרש לא נפלה בגללו.
• לדעת ולהעריך את הטוב שבכל אחד מההורים, מבלי שההורים יזלזלו זה בזה.
• להביע בחופשיות אהבה, רגש וכבוד לכל אחד מההורים מבלי לחשוש מביקורת של ההורה השני.
• לחוות מגע סדיר ועקבי עם שני ההורים ולקבל הסבר על ביטול תוכניות או שינויים.

אנשים, שהתעניינו במאמר זה, התעניינו גם ב:

• טובת הקטין
• משמורת ילדים
• טובת הילד
• מחלוקת על מקום הלימודים
• הסדרי ביקור קטינים

הפוסט זכויות ילדים בעת גירושין הופיע ראשון במשרד עו"ד גירושין קורן - אויזרוביץ

אהבתו של יעקב לבניו שתחילתה בעשיית כותנת פסים ליוסף והמשכה בסירובו למסור את בנימין לאחיו שיורידוהו מצרימה פן "ועזב את אביו ומת אביו מצרתו", שימשה אסמכתא בהלכה היהודית להעדפת משמורת ילדים של האב על בניו. בניגוד ל"חזקת הגיל הרך", המעדיפה את משמורת האם כעניין אוטומטי כמעט, וקובעת כי עד גיל שש יהיו הילדים אצל האם, למעט אם יש חומר ראיות כי אינה מסוגלת להחזיקם, הרי בהלכה היהודית עדיפות האב ברורה ומודגשת, ולאם כמעט ואין עדיפות להחזיק בבן או בבת אפילו כשהם קטנים ביותר.

המכנה המשותף בין ההלכה היהודית לחוק האזרחי, נמצא בדברי הרמב"ם, בהלכות אישות פרק כ"א, הלכה יז', המובאים להלן: "שלמו חודשיו וגמלתו, אם רצתה המגורשת שיהיה בנה אצלה, אין מפרישים אותו ממנה עד שיהיה בן שש שנים גמורות. אלא כופין את אביו ונותן לו מזונות והוא אצל אימו. ואחרי שש שנים יש לאב לומר: אם הוא אצלי, אתן לו מזונות ואם הוא אצל אימו, לא אתן לו מזונות. והבת אצל אימה לעולם ואפילו לאחר גיל שש."

דברי הרמב"ם הם המשמשים יסוד להכרעות בתי הדין הרבניים בפסיקותיהם בשאלת החזקת ילדים, ובהכרעת השאלה בדבר טובת הילד והם אלו המשמשים בסיס ל"חזקת הגיל הרך" המודרנית, האזרחית – חילונית, המצויה בהוראת סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.

על פי הגישות האזרחית וההלכתית יש לסטות מחזקת הגיל הרך כאשר יש ראיות שהאם אינה מסוגלת להחזיק בילדיה. כן, אין קורלציה בן זכות הילד למזונותיו לבין משמורתו. הילד זכאי למזונותיו מאביו גם אם אינו גר עימו, ואין האב יכול להתנות תשלום מזונות בכך שהבן יהיה אצלו.

יש להדגיש כי סעיף 25 לחוק, אינו מבדיל בן בן לבת כפי שמבדיל הרמב"ם.

לעניין משמורת האב על הבת, פורשו הדברים בהלכה שהעדפת האם היא רק במאבק מול אחרים (כשאין אב), אולם במאבק מול האב אין לאם עדיפות על האב וזכותו להחזיק בביתו ברורה.

שיקול מכריע נוסף בבתי הדין הרבניים הוא שהבן ראוי יותר שיהיה אצל האב כיוון שהוא שייך לו בענייני חובותיו על חינוכו ולימודו, אבל אם אצל האב יתקלקל הבן בעיני היהדות ואילו אצל האם יחונך ביהדות ובייחוד בילד בן שש שנים ומעלה בית הדין יכריע לפי מצב ההורים בענייני החיים בכלל ובענייני יהדות בפרט.

מידי פעם  עולה הצעת חוק לביטול או להורדת חזקת הגיל הרך המצויה בסעיף 25 לחוק מגיל שש לגיל שלוש שנים.

הצעה זו מתבססת על הדרישה לשוויון בן המינים שלפיה הזכות למשמורת על ילדים קטנים צריכה להיות שווה לאב ולאם משום שאין הבדל ביכולת ובכשרות של מי מההורים.

הפחתת גיל חזקת הגיל הרך תגרום לכך שבכל מקרה שבו אין הסכמה בן ההורים, יקבע בית המשפט מי יקבל לחזקתו את הילדים.

המתנגדים להצעה טוענים כי טענת השוויון מחטיאה את המטרה שכן בישראל בעיות של מעמד אישי מתנהלות גם בבתי הדין הרבניים. הגט ניתן בהסכמת הגבר ולכן נפוצה התופעה של סחיטת הנשים כחלק מקבלת ההסכמה הזאת. לא אחת נדרשת אישה הנחותה כלכלית בדרך כלל לוותר על חלק ממזונותיה והרכוש המגיע לה הנמצא בשליטת הגבר כתנאי להסכמת הבעל לתת לה גט. הפחתת גיל החזקה יכניס גם את נושא המשמורת למחלוקות וישמש כגורם לסחיטה. על כן דרישת השוויון הרשמי וויתור על היתרון היחידי לכאורה שיש לאישה תפגע בשוויון.

מן הצד השני, טוענים המבקשים להפחית את גיל החזקה כי במדינה מתוקנת ושוויונית אין זה ראוי לפעול בהתאם לחזקות אוטומטיות ויש לאפשר לכל אב המבקש לגדל את ילדיו והבטוח ביכולתו לספק לילדיו את צרכיהם הנפשיים את ההזדמנות להביא רצונו זה בפני בית משפט אשר יבחן את מסוגלותו שייתכן ומתאימה יותר ממסוגלות האם.

אנשים, שהתעניינו במאמר זה, התעניינו גם ב:

• זכויות ילדים בעת גירושין
• כיצד תקבע משמורת משותפת?
• הסדרי ביקור קטינים
• טובת הקטין

הפוסט ביטול חזקת הגיל הרך? הופיע ראשון במשרד עו"ד גירושין קורן - אויזרוביץ

חזקת הגיל הרך הקבועה בחור הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובעת כי ילד עד גיל 6 יהיה במשמורת אימו.

בעבר באם אין הסכם בין ההורים המתגרשים לעניין משמורת ילדים קבע בית המשפט את זמני השהות על פי החוק: "כפי שייראה לו לטובת הקטין ובלבד שילדים עד גיל שש יהיו אצל אמם, אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".

אולם כיום השתנתה המגמה ויותר ויותר אבות אשר מעוניינים במשמורת משותפת יקבלו משמורת משותפת. בית המשפט יפנה את הצדדים לפקידת הסעד לסדרי דין אשר תערוך תסקיר עם המלצותיה לאחר פגישות שתקיים עם ההורים ותצפה באינטרקציה בין ההורים והילדים. לעיתים פסיכולוג מומחה מטעם בית המשפט הוא אשר יערוך חוות דעת ולא פקידת הסעד בהתאם לנסיבות התיק.

מגמה זו של בתי המשפט מסתמכת על מחקרים בפסיכולוגיה של הילד אשר מראים כי הקשר בין ילדים קטנים לאב בעת גירושין חשוב מאין כמוהו להתפתחותם התקינה.

אנשים, שהתעניינו במאמר זה, התעניינו גם ב:

• זכויות ילדים בעת גירושין
• טובת הילד
• הסדרי ביקור קטינים
• כפיית קשר על קטין

הפוסט משמורת משותפת בילדים עד גיל 6 הופיע ראשון במשרד עו"ד גירושין קורן - אויזרוביץ

המונח משמורת ילדים או חזקה מתייחס לאחריות יומיומית לגידולו ולהתפתחותו הנפשית והגופנית של ילד, להתוויית דרך חינוכו, ולדאגה לעתידו.

עקרון "טובת הילד" הוא השיקול המרכזי בקביעה מי מבני הזוג יחזיק בילדים. משמעותו של עיקרון זה היא שמירה על בריאותו הגופנית, הנפשית, וסיפוק צרכיו הגופניים, החומריים והנפשיים של הילד.

החוק מציב הנחה מקדמית לפיה ייטב לילד/ה להיות בחזקת אמו לפחות עד הגיעו לגיל שש. בגיל זה, זקוקים הילדים לטיפול ולהשגחה צמודים ועל כן מקומם הטבעי הוא אצל האם.

כיום, יותר מאשר בעבר נתקלים אנו באבות אשר מגדלים את ילדיהם למופת, בעוד האם ויתרה עליהם כדי לפתוח בחיים חדשים, או שניתן פסק דין המעדיף את משמורתם אצל האב בשל הימצאותו ראוי יותר לכך. עדיין המקרים אינם רבים.

במקרה בו בית המשפט אינו יכול להכריע בין שני הורים, עוברים ההורים מבחני מסוגלות הורית, ובאמצעות מבדקים נקבע מיהו ההורה המשמורן הראוי יותר.

כאשר סוטים מהעיקרון שעל הילד להיות במשמורת אמו, נובע הדבר ממצב בו טובת הילד מחייבת זאת.

התחשבות ברצון הילד יכולה לבוא בין השיקולים שבית המשפט ישקול בקובעו מי יהיה ההורה המשמורן אולם התחשבות בדעתו תעשה לגבי ילד בגילאים 13-14 ואילך.

בגיל נמוך יותר, ניתן משקל כמעט אפסי לרצונו של הילד. מדובר בשיחה בלתי פורמלית, המתרחשת בלשכתו של השופט, לעיתים קרובות ללא נוכחות ההורים. בשיחה, בוחן השופט את רצון הילד, מהי מידת השכנוע שלו, והאם הופעלה על הילד השפעה לא הוגנת, אשר הובילה אותו לרצון האמור.

המשקל שייחס השופט לרצון הילד יהיה שונה אם לילד יש העדפה "סתם" לאחד ההורים, לעומת מצב שלילד יש התנגדות נחרצת, המחייבת שבירת רצונו, כדי שיישאר אצל ההורה, שאין הוא רוצה להיות במחיצתו. בין היתר, ילקח בחשבון גיל הילד, כושר האבחנה והשיפוט שלו, נסיבות אובייקטיביות אחרות, ומידת ההשפעה החיצונית המופעלת עליו. ככל שהילד מבוגר יותר, כך גוברת הנטייה לתת משקל לרצונו.

התעלמות מרצונו או דעתו, מוצדקת בעיקר כאשר הילד רוצה בדבר שהוא על פניו לרעתו, או כשיש בסיס להניח שדבריו אינם משקפים את רצונו האמיתי.

הסכמים בין הורים בנוגע להחזקת הילדים – משמורת

נושא משמורת ילדים לעולם אינו נושא סגור, ופסק דין לעולם אינו סופי, וניתן לפתוח אותו מחדש בכל עת, עם היווצר שינוי נסיבות המצדיק בחינה מחדש של טובת הילד.

הסכמים בין הורים בנוגע לסדרי ראיית הילדים ובמיוחד בנוגע למשמורתם אינם מחייבים את הילדים, ובית המשפט יכול לבחון ולבדוק באמצעות אנשי מקצוע ומומחים האם ההסכם שעשו ההורים הינו לטובת הילדים.

משמורת משותפת

בארץ, לא מקובל הסדר זה. במרבית המקרים, תקבל האם את המשמורת אלא אם נמצאה לא ראויה מחמת מחלת נפש או במקרה בו אבחון פסיכודיאגנוסטי קבע כי האב הינו הורה משמורן טוב יותר.

הסדרי ראיה

להורה השני שאינו ההורה המשמורן, הזכות לבקר את הילדים ולפגשם. אופן סדרי הראייה יכול להיקבע על ידי הצדדים עצמם או על ידי בית המשפט או בית הדין, אם הצדדים אינם מסוגלים להגיע להבנה בנושא זה ביניהם.

מקובל מאוד שעובדת סוציאלית נכנסת לתמונה כאשר יש ויכוח על משמורת או על סדרי ראייה, והמפגשים נקבעים בהתאם להמלצותיה המוגשות בתסקיר סעד.

במקרים מסוימים, מבקש בית המשפט ביוזמתו, או על פי בקשת אחד הצדדים, חוות דעת של פסיכולוג מומחה גם לנושא המפגשים.

הסדרי הראיה המקובלים הם ביקור עד שני ביקורים באמצע השבוע – בשעות אחר הצהרים, בימים ובשעות קבועות, ובתנאי שהילד נלקח מהבית ומוחזר לבית לא יאוחר משעה 21:00, אם למחרת על הילד ללכת לבית הספר.

שבתות – אחת לשבועיים. בדרך כלל הילד נלקח טרם כניסת השבת ומוחזר במוצאי שבת. חגים – נהוג לחלק את החגים בצורה מחזורית, כך שבמחזור של שנתיים יבלה הילד כל חג עם אחד מהוריו.

חו"ל – רצוי להסדיר כי הוצאת ילד לחו"ל תהא טעונה הסכמה מראש ובכתב של ההורה השני. הזוגות המחמירים דורשים ערבויות להשבת הילדים לארץ, ואף מוציאים, בהסכמה, צו עיכוב יציאה מן הארץ לילדים, על מנת למנוע הברחתם לחו"ל.

סרבנות קשר – או תסמונת הניכור ההורי

"תסמונת הניכור ההורי" (Parental Alienation Syndrome) או "סרבנות קשר" עוצבה על ידי ריצ'רד גרדנר, פסיכיאטר אמריקני.

המדובר במקרים קיצוניים ביותר של הסתה קשה מצד האם, הגורמת לנתוק הקשר עם האב, ואז הופכים הילדים להיות "סרבני קשר" או "בנים מורדים".

הורה המונע קשר כזה אינו מודע לצרכי הילד ואינו רגיש להם ועדיף לילד לגדול אצל הורה שיאפשר קשר עם שני ההורים ולא ימנע קשר בינו לבין הורהו האחר.

לינה אצל ההורה שאינו משמורן

אין קביעה שיפוטית חד משמעית, לגבי לינה אצל ההורה שאינו משמורן, כאשר מדובר בילד בגיל צעיר מאד.

ישנם שופטים הסבורים שמגיל חצי שנה עד שנה יכול ילד לבלות לילה בבית ההורה השני, וישנם שופטים הסבורים כי ילד יכול לבלות עם ההורה האחר ששי שבת רצוף, כולל לינה, רק בהגיעו גיל שנתיים או שלוש.

גם הפסיכולוגים העוסקים בנושא חלוקים ביניהם בסוגיה זו וכל מקרה הוא לגופו. על פי הפסיקה חשוב מאד שילד יהיה בקשר עם שני הוריו ויש משמעות רבה לסדרי ראייה קבועים, רצופים ומסודרים בין הילד לבין ההורה שאינו משמורן.

אנשים, שהתעניינו במאמר זה, התעניינו גם ב:

• טובת הילד
• כיצד תקבע משמורת משותפת?
• מזונות במשמורת משותפת
• מסגרת חינוך לילדים
• זכויות ילדים בעת גירושין

הפוסט משמורת ילדים וטובת הילד הופיע ראשון במשרד עו"ד גירושין קורן - אויזרוביץ