כתב תביעה לסעד הצהרתי לבני זוג ידועים בציבור

מהות: סעד הצהרתי, רכושי

כתב תביעה

1. הצדדים היו בני זוג וניהלו משק בית משותף, החל מתחילת שנת 1997. הם מעולם לא נישאו כדמו"י כדין המדינה. הצדדים ערכו טקס נישואין פרטי, לא דרך הרבנות, מאחר והנתבעת שהיתה אלמנת צה"ל, מזה חמש עשרה שנים בתחילת הקשר, לא רצתה לאבד את קצבתה. התובע שהינו אדם דתי, דרש לחיות עם אישה על פי ההלכה היהודית.
2. אשר על כן, חוק יחסי ממון אינו חל על הצדדים אלא חזקת השיתוף החלה אצל בני זוג ידועים בציבור והדין הכללי, כגון דיני עשיית עושר.
3. בין הצדדים שררה הפרדה כלכלית בכל נכסיהם, למעט בנכסים בהם השתמשו במשותף, הם דירת המגורים, בה גרו כחמש עשרה שנים, המטלטלין והרכב.
4. התובע הוא בן 60 כיום והנתבעת בת 69. לנתבעת שלוש בנות בגירות, ואילו התובע גרוש ולו שישה ילדים מהם היו בעת תחילת הקשר שלוש קטינות. כיום הקטנה ביותר היא חיילת, שהתובע מכלכל כמו גם בת נוספת.
5. התובע המשיך לתמוך בגרושתו וילדיו, מהכספים שבחשבונו הפרטי, לרבות תשלום משכנתא וכן מתן זכות מגורים במחצית דירתו, לגרושה, עד שהקטנה ביתר תיהיה בת 18.
6. מאחר וגרושתו של התובע, סובלת ממחלת נפש, לאור מצבה הקשה, נותן לה התובע זכות מגורים בחלקו בדירה לכל ימי חייה, לרבות לביתו, שהינה חיילת וגרה עדיין עם האם.
7. הנתבעת, סרבה להתחתן עם התובע, מאחר והדבר היה גורר הפסד קצבת אלמנת צה"ל שקיבלה בסך של כ- 6,400 ₪ כסכומה היום, כפי הודאת הנתבעת בכתב תביעתה. ייתכן שאף למעלה מכך. כל השנים חסכה הנתבעת את קיצבתה זו.
8. הצדדים הכירו לפני כארבע עשרה וחצי שנים, מתוכם חיו יחד שתיים עשרה שנים, שכן נפרדו באמצע שנת 2007, למשך שנתיים וחצי. בזמן הזה היתה לתובע אישה אחרת עימה חי יחד חיי משפחה.
9. ביום 1/1/10 חזרו בני הזוג לחיות יחד ונפרדו שוב בסוף יולי 2010, עת האישה לקחה את מפתחות התובע בעת שהיה בבית הכנסת ולא נתנה לו להיכנס הביתה. האישה בשרירותיות רבה, סרבה לתת לתובע את בגדיו, ספרי הקודש שלו, חפציו האישיים וגם שעון יקר ערך בשווי 10,000 ₪ מוחזק בן ערובה אצלה. התובע יצא ובגדיו לגופו ונאלץ לרכוש לעצמו, ספרי קודש ובגדים ונגרמה לו הוצאה גדולה בשל כך.

הכנסות הצדדים

1. התובע, אינו עובד החל מחודש פברואר 2011, כשפרש לאחר 37 שנות עבודה כפקיד בבנק. כשעבד השתכר בסביבות 12,000 ₪ נטו. כיום התובע אינו מקבל פנסיה חודשית כלל מאחר וקיבל פיצויי פרישה בסכום אחד. החודש הוא מסיים לקבל דמי אבטלה בסך של כ-4,000 ₪ לחודש ונותר ללא הכנסות. התובע מחפש עבודה כבר חצי שנה, בכל תחום,  אך לא מצליח לעבור ולו ראיון אחד.
2. הכנסות הנתבעת כיום הם כ-8,200 ₪ לכל הפחות. הנתבעת מעולם לא עבדה בזמן החיים המשותפים, וקיבלה קיצבת אלמנת צה"ל. כיום הנתבעת מקבלת קיצבה זו בסך של כ-6,400 ₪ וגם קיצבת זיקנה מביטוח לאומי בסך של כ- 1,800 ₪ לחודש.
3. הנתבעת אמורה לקבל מענק אלמנות צה"ל בסך 100,000 ₪, שצה"ל מעניק לכל מי שהיתה אלמנה כבר בשנת 1999. כלומר, בגין התקופה שהיתה כבר בקשר זוגי עם התובע.

משטר כלכלי

1. חזקת השיתוף לה טוען התובע קמה רק בנכסים ששימשו את בני הזוג בחיי היום יום במשותף, כגון דירת המגורים, המכונית והמטלטלין ולא בחשבונות בנק, לא בחסכונות ולא בזכויות הסוציאליות.
2. ראה ע"א 4385/91 סלם נ' כרמי פ"ד נא(1) 337, 347:

"חזקת שיתוף, שלא הובאו ראיות לסתירתה-עשויה להעיד רק על שיתוף בנכסים המשמשים את בני הזוג בחיים היומיומיים, או שנרכשו על ידם במשותף. להחלת דין שיתוף על נכסים אחרים של מי מהם, ולו גם כאלה שנצברו על ידיו בתקופת החיים המשותפים, תידרש ראיה נוספת כלשהי, שתעיד(לפחות באורח נסיבתי) על כוונת שיתוף בנכס המסויים (או בכלל נכסיו) של בן הזוג".

1. כלומר, הפסיקה קובעת כי כאשר מדובר בנכסים שלא משמשים לחיי היום יום, של ידועים בציבור יש צורך בראיה נוספת כלשהיא ואין די בחזקת השיתוף לבדה-היינו חזקת שיתוף במקרה של ידועים בציבור חלשה יחסית לחזקת השיתוף העוסקת בבני זוג נשואים. ראה תמ"ש (ת"א) 26821/01 צ.ר נ' א.פ, מאת השופטת צ. צפת שקבעה את הנ"ל על סמך פרשת סלם נ. כרמי ושחר נ. פרידמן.

נכסים פיננסיים, חסכונות, חשבונות בנק וזכויות סוציאליות

1. בנכסים הכספיים, משכורות והכנסות ובזכויות הסוציאליות, שררה הפרדה רכושית, ולא היה להם אפילו חשבון בנק משותף לניהול הוצאות הבית. בני הזוג נהגו בהפרדה מוחלטת בכל החשבונות הפרטיים ושמרו על עצמאותם הכלכלית-כל אחד לעצמו. כל אחד שלט שליטה מלאה ברכושו הנפרד.
2. היו לתובעת חשבונות בנק  על שמה בלבד בבנק אוצר החייל, בנק הפועלים ובנק המזרחי. שם הפקידה את קצבת אלמנת צה"ל, שקיבלה שלא כדין, בגלל שהסתירה מהמדינה את העובדה שיש לה בן זוג.
3. התובע ניהל חשבון פרטי משלו, לשם הפקיד את משכורתו מעבודתו כפקיד בבנק –.
4. מחשבון זה, התובע המשיך כל הזמן לתמוך כלכלית בביתו הקטינה שגרה עם אימה וגם בגרושתו שהינה אישה חולה.
5. הנתבעת, מנגד מימנה גם את הוצאות בנותיה מחשבונותיה.
6. הצדדים התחשבנו רק על ההוצאות המשותפות להם והחליטו מי יממן מה כל פעם והיו חופשיים לעשות ככל העולה על רוחם בהכנסותיהם. התובע העביר 5,000 ₪ לחודש להשתתפות בהוצאות הבית והמזון המשותפים. התובע שילם על כל נסיעות בני הזוג לחו"ל ושילם עבור כל הבילויים משותפים.
7. האישה חסכה בחשבונותיה כספים והתובע צבר לעצמו זכויות סוציאליות מעבודתו. לצדדים היה ברור, שהאישה חוסכת את קיצבת אלמנות צה"ל והתובע חוסך את זכויותיו הסוציאליות לעצמו.
8. הנתבעת מודה בהפרדה במשכורות, הכנסות ונכסים פיננסיים, בתביעתה לאיזון משאבים, בסעיף 11 לתביעה. שם הצהירה כי היא נאלצה ליטול מידיי פעם הלוואות למימון הוצאות הבית ולחיות על חשבון הכספים אשר בחשבונותיה, מאחר והתובע שמר את כספיו לעצמו ועזר לפרקים לכאורה בפרנסת הבית.
9. ויובהר כי הכספים אשר בחשבונותיה, אינם כספי ירושת אימה אלא חסכונות שחסכה במהלך החיים המשותפים. הנתבעת לא הביאה בדל הוכחה לכך כי מדובר בכספי ירושה ולא צירפה לתביעתה אפילו תדפיס חשבון בנק, ולא בכדי. מכל מקום, לא נשמרה כל הפרדה בין כספי ירושה לכאורה לבין כספיי הכנסותיה.

1. במהלך שמונה חודשים לאחר שהתובע קיבל את זכויותיו, לא דרשה הנתבעת כספים אלו. גם בזמן שעוד חיו יחד וגם שלושה חודשים לאחר הפרידה. זה לבדו ראיה לכך כי היה לה ברור שאלו זכויות ששייכות לתובע בלבד. גם בעת הפרידה שארכה שנתיים וחצי לא באה בדרישות כספיות.
2. התובע שינה המצב, בשל העובדה שהסתמך על הסכמת הצדדים להפרדה בכספים ובנכסים שאינם משמשים אותם במשותף, רכש דירה במשותף עם בנו, שם הוא גר, ולא נותרו בידיו כספי הפרישה, לאחר תשלום הוצאות והתחייבויות ורכישת הדירה. מה שהיה איננו עוד כי התובע השתמש בכספים אלו. התובע בהסתמכו על ההפרדה בנכסים פיננסיים והשיתוף בדירת המגורים, לא חסך לעצמו כספים בזמן הקשר, הוציא ביד חופשית על טיולים לחו"ל ובתי מלון בארץ עם האישה, ועכשיו כשנפרדו, אין לו חסכונות, בזכויותיו הסוציאליות רכש קורת גג לראשו, אין לו הכנסה והקריירה שלו הסתיימה.
3. כרגע אין בידיו חסכונות או כספים, ואין לו עבודה ומצבו הכלכלי קשה, יש לו רק את מחצית הדירה שרכש, קורת הגג לראשו. הנתבעת, לעומתו, יש קורת גג ובנוסף מקבלת כ-8,200 ₪ כל חודש, עתידה מובטח, יש לה רכב יקר, מקבלת מענק גדול בסך 100,000 ₪ ויש לה חסכונות גדולים בבנק.

מטלטלין ורכב

1. התובע גם מימן רכישת ריהוט לבית ומוצרי חשמל. מבוקש להצהיר כי המטלטלין בבית משותפים וכי על הנתבעת להשיב לתובע מחצית מהמטלטלין ו/או מחצית שוויו.
2. בשנת — רכשה האישה רכב מסוג גולף מס' שילדה, במימון של התובע בסך 50,000 ₪, באמצעות הלוואה שלקח על עצמו ושאר הכספים מהנתבעת. הרכב שרשום על שם הנתבעת, שימש את שני הצדדים והנתבעת אף מודה בכך בכתב תביעתה. רכב זה משותף לשני הצדדים ויש להצהיר כי הרכב בבעלות משותפת לצדדים ועל האישה להעביר לבעל מחצית שווי הרכב כערכו ביום הפרידה.
3. כן יבקש כי יוחזרו לו בגדיו, ספריו ותשמישי קדושה וכן שעונו, שלבדו שווה כ-10,000 ₪.

שיתוף בדירת המגורים

1. התובע זכאי למחצית מזכויות הבעלות בדירת המגורים בה גרו הצדדים במשך כל שנותיהם יחד.
2. הצדדים שיפצו יחד את המטבח, והיתה על דירה זו משכנתא בסך של כ-400 ₪ לחודש.
3. הדירה בה גרו הצדדים, הידועה – (להלן:"הדירה"), נרכשה על ידי האישה בשנת 1988, שש שנים לאחר שהתאלמנה ולפני תחילת הקשר, אך מאחר ומדובר בנכס משפחתי מובהק, ובני הזוג הם ידועים בציבור חלה חזקת השיתוף בנכסים בהם השתמשו בחיי היום יום וגולת הכותרת היא דירת המגורים.
4. משקמה החזקה, הנטל לסתירת השיתוף מוטל על מי שטוען לשלילתו.
5. ראה ה"פ (ת"א) 1106-04 קריסטין הורש נ' בנק הפועלים, שם עלתה השאלה לגבי דירת מגורים שתחילתה ברכישת זכויות במגרש מקרקעין (נכס עסקי) אשר הפך לנכס משפחתי מובהק (השלמת בניית דירת המגורים) ושם צוטט פסק דין של בית המשפט העליון בעניין הצדדים לתיק לפיה, נעשתה הבחנה בין נכס עסקי-המגרש, אשר עליו לא חלה חזקת השיתוף והדירה, לאחר שהנכס העסקי הפך לנכס משפחתי, עליו כן חלה חזקת השיתוף, אשר גוברת על זכותו של הבנק לפי שטר משכנתא. בית המשפט העליון קבע כי המועד בו הפכה הדירה לנכס משפחתי מובהק, הוא הקובע לשיתוף, אף שהנכס העסקי נרכש לפני תחילת הקשר.
6. אשר על כן מבוקש להצהיר כי התובע הוא הבעלים של מחצית מזכות הבעלות בדירה.
7. לחילופין, היה ויוחלט כי היה שיתוף כלכלי בין הצדדים, הרי שלתובע מגיע מחצית מכל החסכונות שחסכה הנתבעת בחשבונותיה כל השנים המשותפות וכן מחצית מהמענק שהתקבל הנתבעת בסמוך לאחר הפרידה בגין תקופת החיים המשותפים.
8. לחילופין, במקרה שיוחלט כי הנתבעת זכאית למחצית ממה שנותר מזכויותיו הסוציאליות שנצברו במהלך 12 שנים שחיו יחד (מאחר והתובע פרש בפברואר 2011, כחצי שנה טרם הפרידה, תקופת הצבירה של זכויותיו הסוציאליות היא 11.5 שנים, מתוך 37 שנות עבודה), הרי שיש לקחת בחשבון את החובות וכספים שנצרכו על ידי הצדדים יחד או לחוד עד לפרידה.
9. התובע קיבל את זכויותיו הסוציאליות בסכום אחד, ביום 20/2/11, עוד טרם הפרידה. הצדדים נפרדו רק בסוף יולי 2011 והתביעות הוגשו באוקטובר 2011. במהלך תקופה זו נצרכו מוצרים שמומנו מכספיי הזכויות שהתקבלו. למשל: כספים והוצאות לצורך חיי היומיום נצרכו כ-50,000 ₪, בכ- 40,000 ₪ נוספים, כוסה חוב שהיה לתובע בבנק, 15,000 ₪ נוספים התחייבות בכרטיסי אשראי בגין טיולים לחו"ל שנסעו הצדדים יחד. יש להפחית את הוצאות הצריכה והחובות שהיו לתובע, מהחלק המשותף לכאורה, שנצבר בזמן הקשר הוצאות, שהובאו ראיות בגינן כעת ואלו שיוכחו בזמן דיון ההוכחות. יש להתחשב בכך כי מה שהיה איננו עוד וכי התובע השתמש בכספים אלו.

שיקולי צדק

1. גם הצדק מחייב, שלא לחלק את זכויותיו הכספיות של התובע עם האישה. אישה שזכתה בקצבה של כ-6,400 ₪ במשך 15 שנים, שלא היתה כלל זכאית לה, תסתפק בכספים אלו שקיבלה ולא תתעשר פעמיים-פעם במרמה מהמדינה ופעם שנייה מבן הזוג, הסמוי מעיניי המדינה, כאילו היתה נשואה לשני גברים במקביל.
2. ויובהר, התובע לא נהנה כלל ממרמה זו, שכן הוא לא ראה שקל מכספיה של הנתבעת, אלא להיפך-הוא זה ששילם עבור חלקו בהוצאות ועוד שילם את כל הבילויים, מתנות ריהוט ומוצריי חשמל ואיפשר לאישה לחסוך את קיצבתה הלא חוקית. התובע הוא זה שכן היה מעוניין בנישואין על פי ההלכה, שכן הינו אדם דתי והנתבעת מנעה זאת ממנו, חסכה את כספי קיצבתה ועכשיו תובעת את כבשת הרש שלו.
3. גם שיקולי צדק כלכליים מחייבים זאת. התובע בהסתמכו על ההפרדה בנכסים פיננסיים והשיתוף בדירת המגורים, לא חסך לעצמו כספים בזמן הקשר, הוציא ביד חופשית על טיולים לחו"ל ובתי מלון בארץ עם האישה, ועכשיו כשנפרדו, אין לו חסכונות, בזכויותיו הסוציאליות רכש קורת גג לראשו, אין לו הכנסה והקריירה שלו הסתיימה. לנתבעת לעומתו יש גם קורת גג, גם הכנסה קבועה של 8,200 ₪ וגם חסכונות עצומים שצברה בזמן הקשר.
4. לא רק שאין בידיו חסכונות או כספים, גם אין לו עבודה ומצבו הכלכלי קשה, וגם הבריאותי-נפשי, שכן הוא סובל מחרדות.
5. אשר על כן מתבקש כבוד בית המשפט כדלקמן:

• א. להצהיר כי התובע הוא בעל מחצית הזכויות בדירת המגורים אשר רשומה על שם האישה, הידועה -(להלן:"הדירה").
• ב. להורות על מתן צו לויתור סודיות כלפי כל גוף כלכלי בארץ ובחו"ל למסירת מידע כלכלי בנוגע לזכויות האישה, לרבות נדל"ן.
• ג. להצהיר כי התובע הוא הבעלים של מחצית מהמטלטלין בדירה והבעלים של מחצית מהרכב מסוג גולף ולחילופין לחייב את האישה להשיב לתובע מחצית מערך המטלטלין בדירה.
• ד. להורות לנתבעת להשיב לתובע את חפציו האישיים, בגדיו, תשמישי הקדושה ושעונו, אשר נשארו בדירת המגורים.
• ה. לחילופין בלבד, אם יוחלט כי היה שיתוף בזכויותיו הסוציאליות, אזי להורות על זכאותו למחצית מהכספים והזכויות של הנתבעת מכל מין וסוג, עד ליום הפירוד.
• ו. לחייב את התובעת בתשלום הוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ כדין.

טלי אויזרוביץ, עו"ד

ב"כ התובע