בקשה לקביעת מזונות ילדים זמניים מופחתים

תביעה למזונות ילדים של עורכת דין גירושין טלי אויזרוביץ לבית המשפט לענייני משפחה

1. המבקש והמשיבה נישאו. מנישואי בני הזוג נולד הקטין, אשר היה בן 3.5 בעת אישור ההסכם וכיום בן 7. הצדדים התגרשו ב 2010 לאחר שהגיעו לפסק דין מוסכם בבית המשפט למשפחה בעניין מזונות ילדים ומדור ביום.
2. לאחר הסכם הגירושין, אושרה לקטין קצבת נכות מלאה בשיעור העולה על שיעור מזונות ילדים. בהתאם להלכה, מדובר בשינוי נסיבות מהותי המחייב את התערבות בית המשפט. ראה פסיקת בית המשפט המחוזי בעמ"ש (ת"א) 20337-04-13 פלוני נ' פלונית.
3. יודגש כי טענות האם בדבר שינויי שכר של מי מהצדדים, אינן רלוונטיות לתיק זה, שכן שינוי הנסיבות הנטען הינו, הופעת מקור חיצוני שמממן את הנצרך על ידי הקטין.
4. עקב האיבחון קיבל הקטין קצבת נכות, אולם לא נדרש לטיפולים רבים יותר מבעבר, אלא להיפך, טיפולים שטופל בהם טרם האיבחון, הופסקו. ראה היעדר קבלות ואישורים על טיפולים בכתב ההגנה. הטיפולים הנטענים על ידי האם חלקם הבן לא קיבל בפועל, ואלו שקיבל מומנו ע"י קופת החולים. לא לחינם האם לא הציגה קבלות "לטיפולים" הנטענים על ידה.
5. המדובר בתסמונת שתסמיניה אצל הקטין אינם מתבטאים בתפקוד היומיומי, אלא בקשיים חברתיים בלבד ולצורך כך הוצמדה לקטין סייעת בכיתה, במימון משרד החינוך, אשר מלמדת אותו לקרוא מצבים חברתיים. הקטין ילד חכם מעל בני גילו, מתקשר עם סביבתו, וההליכה על קצות האצבעות, עקב גיד קצר מעט, אינה מורגשת, הקטין רץ מהר והולך היטב, כך גם לפי האישורים הרפואיים שצירפה האם לכתב הגנתה.

מזונות ילדים על פי ההסכם

6. סך של 150,000₪ במזומן, המהווים מדור מהוון, שולם על ידי האב לידי האם, מיד לאחר חתימת ההסכם, בהתאם להסכם, וזאת מתוך מחצית מתמורת מכר הדירה. יתרת המזונות הועמדה על סך של 1,250 ₪ נוספים מידיי חודש.
7. בנוסף לסכום המדור המהוון והמזונות, חויב האב לשאת במחצית גן או צהרון או מועדונית, מחצית קייטנה מחזור אחד, חוגים עד 200 ₪ לחודש, מחצית משיעורי עזר, מחצית מהוצאות רפואיות חריגות שאינן מכוסות על ידי הביטוח המשלים בו מבוטח הבן וכן מחצית מהביטוח הרפואי המשלים לקטין.
8. המשיבה בחוסר תום לב, לא הוסיפה סכום נכבד זה של המדור המהוון בטבלת ההשוואה המעוותת והמגמתית ששרטטה בכתב הגנתה, ולא לקחה סכום זה בחשבון בסך נכסיה ואף לא הורידה סכום זה מרכושו של האב ואף לא הוסיפה אותו לחשבון סכום המזונות החודשי והיא מתייחסת, תוך עיוות, לסכום המזונות כאל 1,250 ₪ בלבד.

האיבחון והתנהלות האם ביחס לקשר של הקטין עם האב

9. שנתיים וחצי לאחר ההסכם, כשמלאו לקטין 6 שנים, באוגוסט 2012, עבר הילד אבחון, ללא ידיעת האב, במכון להתפתחות הילד בקופת החולים. הילד אובחן כלוקה במחלה.
10. לפני כשנה, ביום 16.10.12 הגישה האם תביעה לגמלת ילד נכה לביטוח הלאומי, מבלי שהאב ידע על כך דבר. בדיעבד הסתבר לתובע כי הביטוח הלאומי קיבל את תביעת האם לקצבה וקבע לקטין גימלה בסך של 2,500₪ לחודש, רטרואקטיבית לשנה הקודמת להגשת תביעתה, וזאת החל מיום 16.10.11, כ-32,135₪ . האם לא טרחה לצרף אישורים על קצבאותיה לכתב הגנתה.
11. האם לא יידעה את האב כלל בתהליך הבדיקות שנעשו טרם אובחן הילד ולא בדבר הקיצבה שהקטין החל לקבל וכמובן שלא יידעה אותו על קבלת החזר מזונות רטרואקטיבי שנה אחורנית.
12. האב היה בשוק ובהלם, כשסיפרה לו האם כי הקטין אובחן בתסמונת זו. הדבר נפל עליו כרעם ביום בהיר. הוא לא ידע שהילד נלקח לאיבחונים, ולא היה מוכן נפשית לכך. כאמור, תסמיניי התסמונת אצל הילד מתבטאים בתחום החברתי בקבוצת בני גילו בלבד. הוא ילד חכם מעל לבני גילו ומתקשר עם הסביבה בצורה טובה מאוד, באופן שהאב לא תיאר לעצמו שהילד בעל תסמונת כלשהי.
13. האם אשר הייתה מוכנה נפשית בשל הליך האיבחון, לא חסה על רגשותיו של האב, ועל ההשלכות של רגשות האב על הקטין, והסתירה מפניו את דבר האיבחון, תוך שהיא מוכיחה את רצונה ושאיפתה למחוק את האב מחייה ומחיי הקטין, מלבד השימוש בו ככספומט.
14. התנהלות זו, ובדגש על הסתרת פרטים מהותיים הנוגעים למצבו הבריאותי של הילד וטיפולים אותם הוא עובר, נובעת מהשקפת העולם של המשיבה, הרואה במבקש כספומט בלבד, ולא שותף מלא לגידול בנם המשותף. עניין זה מתווסף לעובדה שהיא ברחה עד רחובות על מנת לצמצם את הסדרי הראיה הנרחבים שהיו לאב עם הקטין, והכל במטרה ותכנון מראש, לחבל בקשר ההדוק בן האב לבנו.
15. האם העמידה עובדות בשטח וסיכלה את הסדרי הראיה המורחבים אשר היו עם הקטין. המשיבה עברה לרחובות מיד לאחר הגירושין במטרה להרחיק את האב מחיי בנו, דבר שאילץ אותו להפחית את הסדרי הראיה שהיו פעמיים בשבוע עם לינה, להסדרי ראיה של יום בשבוע עם לינה, בנוסף לסופשבוע פעם בשבועיים. עצם המעבר של אם הקטין מפתח תקווה לרחובות הגביר את הוצאות האב, בייחוד כשמקום עבודתו ברמת גן.
16. הרחקת מקום מגורי הקטין מאביו גרמה לו להוצאות מוגברות בגין נסיעות על קו רמת גן-רחובות ופתח תקווה-רחובות. בכל בוקר שהקטין אצלו, האב מאחר בשעתיים לעבודה. ניתן לראות בתלושי השכר של האב "שעות חיסור" בסך של 250 ₪ כל חודש בשל איחוריו, שכן האב מחזיר את הילד בבוקר למסגרת החינוכית ונוסע מפתח תקווה או רמת גן לרחובות ומרחובות לרמת גן למקום עבודתו בפקקים.
17. כפי המתואר לעיל, המציאות אינה כפי שמתארת אותה האם גם לגבי הקשר בין האב לקטין. האב בעל כורחו ורק בשל מעבר חד צדדי לרחובות, נאלץ לצמצם את הסדרי הראיה. האם הציבה בפני האב את מעבר הקטין לרחובות כעובדה מוגמרת, בלי התייעצות מוקדמת, בלי ניסיון למצוא פתרון מוסכם, וציפתה שיתאים את עצמו לצרכיה. האם מוזמנת לחזור למרכז והאב מתחייב לקחת אותו לכל טיפול ו/או חוג, למעקב פעם שנה כמתבקש וכן להרחיב את הסדרי הראיה למשמורת משותפת מלאה. אולם, האם אינה מעוניינת בכך.
18. כעת, להגנתה, מבקשת האם לצייר דמות אב דמונית, אב שלכאורה מתכחש לקטין, ועוד קטין בעל אחוזי נכות, מוגבל לכאורה, אב המפיל את הטיפול על כתפי האם המסכנה, חי חופשי ומאושר לכאורה, וכמנה אחרונה, מנסה להפחית את המזונות. אכן ההגנה הכי טובה היא התקפה. באסטרטגיה זו פתחה האם את התיק- בבקשה הארכת מועד להגשת כתב הגנה בשל פנייתה לסיוע המשפטי, לא פחות ולא יותר. אולם, הפלא ופלא – האם לא קיבלה סיוע משפטי! וודאי שלא – היא מקבלת 2,500 ₪ לחודש למזונות הקטין מביטוח לאומי, היא בעלת דירה ללא משכנתא, היא משתכרת 5,800 ₪ נטו עבור 75% משרה וכעובדת משטרה, יש לה הטבות מועדון "חבר" כגון רכישה בנקודות של בגדים, הנחה של 20% על רכישת מזון בשופרסל, כרטיס מתנה של קניות בהנחה של 20% בממוצע לחודש, כאשר הנקודות נגמרות. כן יש לה חסכונות רבים, קרנות השתלמות וקופות גמל, וקצבה ממקום עבודתה עבור ארוחות. כלומר, המציאות אינה כפי שמתארת אותה האם.
19. יתרה מזו, המבקש חוזר ומדגיש כי מעולם לא הרים יד על המשיבה, לא היה ולא נברא. המשיבה לאורך הסכסוך בין הצדדים נהגה להכות, לשרוט, לאיים ולהשליך חפצים על המבקש, וכל זאת כשילדם של הצדדים ישן בחדר הסמוך. מדובר באשה ערמומית ולא אמינה, המנסה להציג תמונה הפוכה לחיי הנישואין של הצדדים.

הצגת צרכי קטין שאינה תואמת למציאות

20. רצונה של המשיבה לקבל "מזונות כפולים" – מביטוח לאומי ומהמבקש – אינו אלא בגדר ניסיון נואל להתעשר על חשבון המבקש.
21. האם לא צירפה להגנתה תדפיסי כרטיס אשראי ולא תדפיסי חשבון בנק והיא מלינה תוך אי אמירת האמת כי האב לכאורה לא צירף תלושי שכר, בעוד האב לא רק שצירף תלושי שכר, אלא שצירף גם תדפיסי חשבון בנק. האם היא זאת שטוענת טענות בעלמא ולא מגבה אותן במסמכים רלוונטיים. האם מטעה באישורים שהיא מצרפת. למשל, היא מצרפת מכתב דרישה לתשלום עבור סייעת, אך לא מצרפת קבלה או חשבונית מס על תשלום שבוצע בפועל וזאת משום שתשלום כזה לא בוצע. באמצעות מכתבי דרישה כגון אלה, האם יוצרת מיסוך ואוירה של "תשלומים והוצאות" בעוד שאין תשלומים בפועל ו/או התשלומים נמוכים מאוד.
22. כשם שהמזונות המתקבלים מהביטוח הלאומי מקלים את הנטל על האם, כך גם ראוי שהאב ייהנה מההטבה הזו, המגיעה לבנו.
23. חוסר תום לבה של המשיבה בולט לעין גם בעיון קל בקבלות שצרפה לכתב הגנתה. מעיון בקבלות בגין תרופות שרכשה בסופר פארם, עולה כי קופת החולים מסבסדת את רוב עלות התרופה, כך שלאחר ההנחה משלמת המשיבה 30 ₪ בלבד.
24. זהו הדין גם לגבי הקבלות שהגישה מרשת H&O. מבט חטוף על הקבלה מראה כי את רוב הרכש ביצעה באמצעות נקודות אותן קיבלה ממקום עבודתה, ולא מכספה האישי.
25. לא ברור מדוע צרפה המשיבה קבלות בגין ספרי לימוד, מחברות, תיק בית ספר וכו', שהרי הוצאות אלה מגולמות הן בתשלומי המזונות והן במענק הביטוח הלאומי עבור הוצאות חינוך, אותו מקבלת המשיבה בתחילת כל שנה.
26. תאוות הבצע של המשיבה לא ידעה שובע, ובו בזמן ובמקביל לקבלת תשלום רטרואקטיבי וקצבת נכות מביטוח לאומי עבור הוצאות רפואיות בן היתר, המשיכה לדרוש מהמבקש כספים נוספים, מעבר לסכומים עליהם התחייב בהסכם הגירושין לרבות מחציות הוצאות רפואיות, ללא שתמכה דרישותיה בקבלות. המבקש, אשר סמך על המשיבה, שילם לה עבור "הוצאות" אלה גם מבלי לבקש שתציג קבלות.

מצבו הרפואי של הקטין אל מול טענות האם בהגנתה

27. המציאות אינה כפי שמתארת אותה האם גם לגבי מצבו הבריאותי של הקטין. כך, למשל, בטופס הרפואי מיום 28.8.13, אשר צורף לעיל כנספח ד', נכתב מפורשות שהקטין בריא. לעניין ההליכה על האצבעות נכתב שהיא מאוד עדינה ונראית חלקית. בניגוד לאמור בכתב ההגנה, נירשם במסמך הרפואי כי הקטין אף רץ וריצתו טובה.
28. כפי שעולה מנספח ד' לעיל, אשר צורף לכתב ההגנה, הקטין מבטא עצמו במילים ובמשפטים ברמה גבוהה מכפי גילו, משתמש בשפה גבוהה, מפגין ידע כללי רחב במיוחד בתחומי במדע וברומו של עולם ומבין הוראות מילוליות. הקטין נמצא ברמת תפקוד גבוהה. מצ"ב סיכום איבחון פסיכולוגי שנערך ביום 27.8.12, מסומן כנספח ז' וסיכום איבחון התפתחותי מיום 8.12 המסומן כנספח ח'.
29. מצבו הטוב של הילד עובר כחוט השני בכל הדו"חות והמסמכים הרפואיים אותם ניסתה להסתיר המשיבה מהמבקש.
30. כך, למשל, ביום 21.11.12, נערך לקטין איבחון רפואי בביטוח הלאומי, ונקבע כי הילד מתפקד היטב, ברמת בתיפקוד גבוהה, לומד בגן עירייה רגיל, לא לוקח תרופות, נמצא בריפוי בעיסוק וקלינאית תקשורת פעם בשבוע, מדבר לעניין, מבין את הנאמר לו וזקוק להדרכה ותיווך בפעילויות חברתיות. בבדיקה נמצא כי הילד אינו זקוק לנוכחות מתמדת, לא זקוק להשגחה קבועה, ולא לטיפול רפואי מיוחד אלא רק למעקב פעם בתקופה.
31. בנוסף, נערכה לילד בדיקת תלות בעזרת הזולת והוא נמצא "מתפקד ללא חריגות ניכרות מהרגיל אצל בני גילו".
32. בנוסף, ב'סיכום רפואי התפתחותי' מיום 29.8.12 מטעם המכון להתפתחות הילד נכתב כי ברוב הפרמטרים, הוא באותה רמה של בני גילו.
33. עיון בכתב ההגנה מעלה כי בחוסר תום לב, ובניגוד לאמור בתקנות, צרפה המשיבה, "מכתב" מטעם רופאת המשפחה, המהווה חוות דעת.
34. על פי ס' 8(ג) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשמ"ה-1995, ובהתאם לתקנה 258יב(ז) ותקנה 258ב(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א"), מינוי מומחה והגשת חוות דעת מטעמו מסורים בראש ובראשונה לבית המשפט לענייני משפחה, שיבחן אם ימנה מומחה מטעמו.
35. בעל דין בבית המשפט לענייני משפחה אינו רשאי להגיש במצורף לכתב טענותיו חוות דעת מומחה מטעמו!
36. מסמך זה, אשר ממוען למשרדה של ב"כ המשיבה, אינו אלא חוות דעת פרטית מטעם המשיבה, והגשתו אסורה על פי דין. זאת ועוד, המומחיות של כותבת המסמך הינה רפואת משפחה ולא רפואה משקמת, לא התפתחות הילד, ואף לא התמחות בנוירולוגיה ועל כן נתנה חוות דעת בנושאים שאינם בתחום מומחיותה. אין לקבל את דבריה לגבי מימון הוצאות טיפול, בייחוד כשהמכון להתפתחות הילד מעורב בטיפול ובדיאגנוזה של הקטין, ולא המליץ על טיפולים אלו.
37. על כן, מבוקש להוציא מתיק בית המשפט את חוות דעתה הפרטית של הרופאה, אשר צורפה שלא כדין לכתב הגנתה של המשיבה.
38. לא בכדי לא צרפה המבקשת קבלות לגבי הטיפולים הרבים המומלצים לכאורה. אין כאלו טיפולים והקטין לא נלקח לטיפולים. הקטין נעזר בסייעת בבית הספר אשר עוזרת לו לקרוא מצבים חברתיים. סייעת זו ממומנת על ידי משרד החינוך והאם לא צירפה שום קבלה על תשלום לסייעת.
39. הקטין נלקח בעבר לריפוי בעיסוק ולפיזיותרפיה, טיפולים שמומנו על ידי קופת החולים והסתיימו. תדירות הטיפולים הייתה בדיוק כמו תדירות הליכה לחוג אחר הצהריים. הטיפול הנדרש מן האם אינו עולה על טיפול בכל קטין אחר.
40. כל האישורים הרפואיים מאז איבחון הקטין ועד היום מראים כי מדובר בקטין עם תסמונת גבולית שמתפקד היטב. הוא רץ היטב, הליכתו על קצה האצבעות אינה מודגשת, והוא מתקשה אך ורק באספקט החברתי.
41. כל האישורים לרבות אלו שצירפה האם מראים כי הקטין אינו מקבל טיפולים, והטיפולים שהיו הופסקו והיו בעלות כספית מעטה הממומנת על ידי קופת החולים.
42. סיכום הטיפול המרפאה בעיסוק מטעם קופת החולים, מיכל כץ, מעיד כי הטיפול היה לא רציף ועם הפסקות. כמו כן, ציינה כי הטיפול בריפוי ועיסוק הסתיים בחודש יוני 2013.
43. כיום האם אינה לוקחת את הקטין לטיפולים ואף בעבר הוא היה בחוג התעמלות שהאב שילם מחציתו, מבלי שראה קבלות, ובפיזיוטרפיה וריפוי בעיסוק, אשר הופסקו. באישור הרפואי מיום8.13,
44. כך גם לעניין הטיפול הפסיכולוגי. קבלה בגין פגישת הערכה ראשונית מיום 10.10.13 צורפה לכתב ההגנה, מצ"ב ומסומן כנספח י'. פגישת ההערכה עם הפסיכולוגית התקיימה רק לאחר הגשת התביעה ולאחר יותר משנה לאחר קבלת המלצות המכון להתפתחות הילד. מעבר לכך אין כל קבלה על טיפול פסיכולוגי מאחר והילד לא עבר ולא עובר טיפול כזה.
45. ברור שהתמונה אותה מנסה לצייר המשיבה, כאם אשר מכלה לכאורה את זמנה בליווי בנה לטיפולים, הינה תמונה שקרית שבינה לבין המציאות אין כל קשר: ראשית, כל המסמכים והאבחונים הרפואיים מראים כי הילד במצב טוב, ורוב הטיפול ניתן במסגרת ומסובסד ע"י קופת החולים. ולראיה, גם לדידה של המשיבה טיפול נוסף לא הכרחי, שכן רק לאחר הגשת התביעה, ושנה וחצי לאחר קבלת ההמלצות, נאותה לקחת את הילד להערכה אצל פסיכולוג וגם זאת באופן חד פעמי.
46. כאמור, הקטין קיבל את הקיצבה רטרואקטיבית מיום 16.10.11, שנה טרם הגשת התביעה לביטוח לאומי, והאם קיבלה לידיה סכום כולל של 32,135 ₪ עבור התקופה שמיום 16.10.11 ועד 30.11.12.
47. לא רק שלא יידעה את האב בדבר הקיצבה החודשית, אלא שהמשיכה לדרוש ממנו להשתתף במחצית ההוצאות הרפואיות החריגות, למרות שקיבלה החזר מהמל"ל, ולמרות שהקיצבה חופפת ומכסה לא רק את ההוצאות הרפואיות החריגות אלא גם את מלוא צרכיו של הקטין.
48. האב שילם את מחצית כל ההוצאות החריגות שדרשה האם, כולן, עד לחודש מאי 2013, אז גילה לראשונה כי הקטין מקבל קצבה מהמל"ל בסך 2,500 ₪ לחודש. כך שילם האב לדרישת האם מחצית הוצאות חריגות, בעוד האם קיבלה החזר רטרואקטיבי בגינן מאת הביטוח הלאומי ומאת קופת החולים. האב לא ביקש קבלות ושילם לפי דרישת האם.
49. מחצית מהסכום הרטרואקטיבי שקיבלה המשיבה לכיסה, הוא בגין החזר הוצאות שהשתתף בהם המבקש ושילם מחציתם לאם הקטין, לדרישתה. המשיבה, מצדה, לא טרחה לעדכן את המבקש כי התקבל החזרת הוצאות זה, ושמרה את כל הכסף לעצמה, ולא השיבה לו אפילו לא את התוספות ששילם מידיי חודש מעבר ל 1,250 ₪. המבקשת אף טרחה לפתוח תיקים בהוצאה לפועל נגד המבקש, ולא טרחה לעדכן אף אחד כי היא קיבלה שיפוי עבור הוצאות שלא היא שילמה.
50. צרכיו של הקטין לא גדלו כתוצאה מגילוי התסמונת, שכן לא רק שהתסמונת כבר היתה קיימת בעת פסק הדין למרות שלא היה לה שם, אלא שהקטין מתפקד באופן רגיל לבני גילו, הוא ילד חכם מאוד מעל הממוצע, וקשייו הם בתחום קריאת מצבים חברתיים, דבר הגורם לו להיות רגיש יותר מחבריו. לצורך כך מוצמדת לו סייעת בבית הספר, במימון מלא של משרד החינוך, אשר תעזור לו ותלמד אותו להבין יותר טוב ולפרש נכון יותר סיטואציות חברתיות.
51. הקטין במועדונית עד השעה 17:00, מועדונית אשר האב מממן מחציתה בנוסף לדמי המזונות החודשיים. תשלום זה עבור המועדונית הינו בגדר השתתפות האב בדמי הטיפול בקטין.
52. קצבת הנכות מכסה את עלות המועדונית במלואה ואת דמי המזונות אשר האב משלם, ועוד נותרים כ-400 ₪ לחודש למימון שאר הוצאות חריגות, כאשר בשלב זה, כאמור, אין הוצאות כאלה.
53. בנוסף לסכומים אלו מקבלת האם לידיה גם את קיצבת הילדים.
54. יצויין כי הזכאות לקיצבה מביטוח הלאומי מקנה לאם הנחות ברשויות השונות ומפחיתה את הוצאות המדור, כגון ארנונה, חשמל ובזק. רשויות נוספות הן משרד השיכון, פטור ממס בקופות גמל, נקודות זיכוי במס הכנסה, הנחה במשרד התחבורה באגרות, תו נכה וכן פטור מתשלום רבעוני בקופת החולים. קופת החולים מסבסדת את כל הטיפולים הפארא-רפואיים לרבות פסיכולוג.
55. עוד יאמר כי האם רכשה דירה מרווחת ברחובות ליד הוריה, ואילו לאב אין דירה בבעלותו. הסיבה בגינה לא יכל המבקש לרכוש דירה לעצמו נעוצה ב-150,000 ₪ אותם שילם למשיבה בגין המדור, ואשר מהם התעלמה בכתב הגנתה. המבקש נישא בקיץ האחרון, והוצאותיו גדלו.
56. בעת פסק הדין לא היה ידוע דבר הקיצבה ולכן המזונות שנקבעו משקפים את מלוא צרכיו של הקטין.

קיזוז גימלת הביטוח הלאומי מהמזונות

57. ההלכה היא שאין פוסקים מזונות לאדם מעל למידת הצורך, והזכות למזונות אינה יכולה להוליד זכאות לסכום החורג מן הצרכים.
58. הקיצבה מאת הביטוח הלאומי לא שוקללה כחלק מתשלום המזונות שנקבע בפסק הדין המוסכם.
59. אין לקטין כל צרכים שאינם ממומנים בקיצבה זו.
60. הקטין שוהה במסגרת חינוכית רגילה עד השעה 17:00 כל יום והאם עובדת ומשתכרת היטב, ואף רכשה דירה.
61. המדור של הקטין כבר שולם וסופק מראש- סך של 150,000 ₪ סכום מהוון (מדובר בסכום השקול לסך של כ-1,000 ₪ לחודש).
62. צרכיו של הקטין מעבר למדור לעיל, נקבעו בפסק הדין המוסכם בסך 1,250 ₪ לחודש.
63. הקיצבה החדשה המתקבלת בסך 2,500 ₪ לחודש, חופפת ועולה על כל צרכיו לעיל. על כן יש לקזז את הקיצבה מסכום המזונות שהאב מחוייב לשלם, ולבטל את חיוב האב בתשלום החודשי של 1,250 ש"ח אשר אותו הקיצבה חופפת.

64. עדיין לאחר ביטול חיוב האב בתשלום 1,250 ₪ אשר כלולים בקיצבת הביטוח הלאומי , יוותרו 1,250 ₪ נוספים מהקיצבה, לכיסוי ההוצאות הרפואיות החריגות של הקטין. \
65. הקטין נמצא במועדונית רגילה עד השעה 17:00 כל יום, שעלותה כ-950 ₪ לחודש, והאב משלם מחציתה. מבוקש כי רק בהוצאות חריגות שמעל סכום הקיצבה, לאחר קיזוז 1,250 ש"ח מזונות, יחלקו הורים בחלקים שווים ביניהם.
66. ההלכה הפסוקה היא שלאחר קביעת צרכי הקטין מן הנכון לנכות מסכום הצרכים את קיצבת הביטוח הלאומי.
67. בענייננו לא נדרש כלל כב' בית המשפט ולא הצדדים לניכוי הגימלה המשתלמת מאת הביטוח הלאומי, ואותה קיצבה לא הובאה במניין בעת פסיקת המזונות. אותה הלכה של ניכוי קיצבת הביטוח הלאומי לא יושמה, שכן בעת מתן פסק הדין, לא אובחן הקטין כלל אלא רק כעבור שנתיים וחצי. בהתאם להלכה, מדובר בשינוי נסיבות מהותי (ראה עמ"ש 20337-04-12 לעיל).
68. בתמ"ש 21412-09-11 פלוני נ' פלונית (לא פורסם 5.11.13), המצ"ב והמסומן כנספח יד', בסעיף 33 נקבע כי כאשר מתקבלת קצבה מאת המוסד לביטוח לאומי היא נועדה מעצם מהותה למזונותיו ולפיכך מותרת היא בניכוי מסכום המזונות אותם על האב לשלם עבורו.
69. תמ"ש זה מסתמך על ההלכות המחייבות שנקבעו בע"א 302/80 אגלזיאס נ' אגלזיאס, פ"ד לד(4) 529, 532, ע"א 142/81 ענתבי נ' ענתבי, פ"ד לה(4) 177, 179, וכן בש"א 4757/92 אביעוז נ' אביעוז (פורסם בנבו, 19.11.92).
70. בפרשת ענתבי בעמ' 179, נקבע כי:

"כאשר הסכום שנפסק למי שזכאי למזונות חופף את כל צרכיו, מן הנכון גם להפחית מסכום זה את קצבת הביטוח הלאומי, שהרי אין פוסקים לאדם מעל למידה והזכות למזונות אינה יכולה להוליד זכאות לסכום החורג מן הצרכים, כפי שנקבעו על ידיי בית המשפט."

71. בע"א 254/76 ינקוביץ נ. ינקוביץ פ"מ לא(3) 169, 173, נקבע כי קצבת הביטוח הלאומי נועדה במהותה למזונות הילדים.
72. ראה גם תמ"ש 1960/06 א.ע נ' מ.א פורסם בנבו, תמ"ש 7112-01-10 ט.ח נ' י.ח (פורסם בנבו, 14.1.11) ועמ (ב"ש) 121/04 ס.י נ' ס.ק (פורסם בנבו, 27.11.06). בתמ"ש 7112-01-10 לעיל, שניתן ע"י כב' השופט זגורי, נקבע כי אין לפסוק מזונות מעבר לקיצבה של מי שאובחן כאוטיסט, כל עוד לא הוכח כי ישנן הוצאות או צרכים שאינם ממומנים ע"י קצבה זו.
73. ובכן עיננו רואות כי הדין הוא כי קצבה המתקבלת מאת המוסד לביטוח לאומי עבור ילד נועדה מעצם מהותה למזונותיו, ולפיכך היא מותרת בניכוי מסכום המזונות אותם על האם לשלם עבורו. (ראה: עניין ינקוביץ לעיל, עניין אגלזיאס לעיל ןכן פסק דינו של כב' השופט בן ציון גרינברגר בתמ"ש (י-ם) 26310/97 בר ישי נ' שרעבי (פורסם בנבו, 2001) וכן ע"מ 121/04 ס.י. נ' ס.ק. (פורסם בנבו, 2006).
74. בנוסף, לפי ההלכה, החל מגיל 6 ועד גיל 15 אין מחייבים את האב במזונות במידה ויש לקטין לפרנסת עצמו. ראה גם שרשבסקי, דיני משפחה, מה שניה, עמ' 363, 369, 373 וכן בספרו של ד"ר שאווה, הדין האישי בישראל, עמ' 209.
75. במקרה דנן, צרכיו המוסכמים של הקטין ממומנים במלואם באמצעות קצבת הילדים אותה מקבלת המשיבה מהמל"ל, ולכן יש לנכות מצרכיה את הסכום שמשלם בגינה המל"ל. האב מסכים כי המדור המהוון ששולם יישאר בידי האם לצרכי הקטין וכי לא יקוזז מהגימלה.
76. אשר על כן, מבוקש כי האם תחזיר לאב מחצית מהסכום החד פעמי הרטרואקטיבי שקיבלה בסך כולל של 32,000 ₪, בגין החזר הוצאות ומזונות הקטין לתקופה שבין 16/10/11 ועד 30/11/12.
77. כן מבוקש כי יבוטל לאלתר החל מיום 1/12/12 חיוב האב בסך של 1,250 ₪ לחודש למזונות הקטין מעבר למדור ששולם, וההוצאות בגין המועדונית ושאר ההוצאות החריגות ישולמו מתוך יתרת הקיצבה. הוצאות חריגות שסכומן לא יכוסה על ידי הקיצבה, יישאו בהם הצדדים בחלקים שווים.
78. יש לזכור כי רכיב מדור בשווי של כ- 1,000 ₪ לחודש שולם לידי האם, בסכום מהוון אחד ולקחת עובדה זו בשקלול כל הנסיבות. סכום זה יישאר בידי האם בנוסף לקצבת הנכות.
79. למעשה בהתאם לפסק הדין המוסכם, האב משלם מזונות בשווי של כ-2,250 ₪ כולל המדור, ובנוסף מחצית צהרון ובסה"כ 2,700 ₪ לחודש, כשנוסף עליהם מחצית הוצאות חריגות. אלו אינם מזונות מינימליים. בנוסף למזונות אלו, הקטין מקבל קיצבת ביטוח לאומי בסך 2,500 ₪ ועל כן יש לו למזונותיו סך כולל של 5,200 ₪ לחודש שהם מעל למידה ולצרכיו.
80. יוזכר לכב' ביהמ"ש כי המבקש בא בדברים עם המשיבה על מנת לשנות את סכום המזונות אך נתקל בסירוב. ראה תכתובת בין עורכי הדין אשר צורף לכתב התביעה כנספח ז'.
81. יצויין כי מצבו הכלכלי של האב דחוק. אין לו דירה בבעלותו, הוא משתכר כ- 8,000 ₪ לחודש, והוא מתנהל עם מינוסים בחשבון הבנק באופן קבוע ותדיר. הוא מתעתד בימים אלו לרכוש דירה עם משכנתא יחד עם אשתו. יצויין כי לאם הקטין דירה בבעלותה, ללא משכנתא. תשלום המזונות והמחציות שדורשת המשיבה מכביד על האב ומקשה על התנהלותו היומיומית.
82. כב' בית המשפט מתבקש לשית תשומת לבו לכך שהכרעה בעניין המזונות אינה יכולה להמתין עד למתן פס"ד בתביעה, שכן לפי הפסיקה מזונות שניתנו נאכלו, ואי אפשר להחזירם. במצב כזה, יצטרך האב להוכיח שהמזונות לא נאכלו, הליך שיאריך את דיון ההוכחות וידרוש הבאת ראיות רבות ומסמכים נוספים, אשר יכולים להיחסך בשלב זה. יהיה זה שלא לצורך שכן הנתונים כבר בפני כב' בית המשפט – הקטין מקבל את מזונותיו מביטוח לאומי ועל כן יש לנכותם מסכום המזונות שמשלם האב.
83. יש לזכור כי התשלום מכביד על האב וגורם לו לחץ כלכלי יומיומי מיותר ושלא לצורך. החזרה רטרואקטיבית של סכומים אשר שולמו ביתר לא תפצה אותו על שנים של מחייה בדוחק וצימצום, ובוודאי בנסיבות בהן המשיבה ממשיכה לקבל מזונות כפולים – הן מהמבקש והן מביטוח לאומי.
84. הלכה היא שאם שוכנע כב' ביהמ"ש, מבחינת הדין המהותי, כי עומד למבקש עילה שהיא לכאורה מבוססת, ושמאזן הנוחות נוטה לטובתו, אין בזהות הסעד הזמני לסעד המבוקש בתובענה בלבד כדי להצדיק הימנעות ממתן הסעד הזמני (רע"א 2059/98 וולטה ייצוב קרקע נ' P.R.S. מדיטרניין בע"מ, פ"ד נב(4) 721, 732 (1998).
85. אשר על כן יתבקש כב' בית המשפט כדלקמן:
    • א. להפחית זמנית את סכום המזונות הקבוע לאור השינוי המהותי החל בנסיבות מקרה זה בצורת קצבה בסך של 2,500 ₪ מאת הביטוח הלאומי, ולהורות כי מסכום מזונות הקטין בסך 1,250 ₪ תקוזז קיצבת הביטוח הלאומי ולבטל את חיוב האב בסך זה, עד קבלת פסק דין בתביעה.
    • ב. להורות כי מסכום הוצאותיו החריגות של הקטין, לרבות חוגים, קייטנה וצהרון, כמפורט בפסק הדין המוסכם, תקוזז יתרת הקיצבה שתיוותר לאחר קיזוז דמי המזונות, עד קבלת פסק דין בתביעה
    • ג. להורות כי בהוצאות החריגות שיוותרו  מעבר לקיצבה יישאו הצדדים בחלקים שווים ביניהם.
    • ד. לחייב הנתבעת בתשלום הוצאות המשפט ובשכר טרחת עו"ד בתוספת מע"מ עבור בקשה זו.

טלי אויזרוביץ, עו"ד